גיבורים

"הסיפור שלי מתחיל בשלהי גיל ההתבגרות. זה התחיל בבעיות חברתיות, המשיך לדכאון ופגיעה עצמית ומשם להפרעות אכילה. במשך שנים חייתי בתוך בועה שסבבה סביב אוכל והמשקל שלי. ההורים שלי מצאו בזה דבר מאוד מטריד, אז הם הפנו אותי לטיפולים ומטפלים שונים. זה התחיל בפסיכיאטרית שהביאה לי מרשם לנוגדי דכאון ולכדורי שינה במטרה שאתאזן מעט. בעזרת הכדורים הללו ניסיתי להתאבד. אשפזו אותי, גילו שעניין הפרעות האכילה עמוק יותר משחשבו והחלו בטיפול אינטנסיבי. לאחר תקופה קצרה ההורים שלי החליטו שאני מוכרחה לצאת מהאשפוז ולחזור אל ספסל הלימודים, כי תעודת בגרות טובה חשובה יותר משיחה עם פסיכולוג. הרופאים די התנגדו לעניין אך לא היו להם הרבה ברירות. לאחר ששוחררתי חזרתי לדרכים הישנות והידועות. ימים רצופים עם מעט מאוד אוכל, מדי פעם הקאות, חתכים... מהנקודה ההיא המשכתי להתגלגל בין מטפלים שונים, עד שבגיל 18 אמא החליטה לנסות טיפול אלטרנטיבי. אני לא האמנתי שזה יכול לעבוד, אבל שיתפתי פעולה בשביל להרגיע אותה. הגענו לקליניקה מוזרה באיזה מושב. את הקירות עיטרו המון כתבות שהיללו את יכולתיו של האיש, התחלתי לחשוב שאולי הוא באמת מסוגל לעשות משהו. נכנסו אליו, סיפרנו לו את הסיפור והוא אמר שהוא יעזור לי להפטר מכל הבעיות. הוא נראה מאוד בטוח בעצמו אך אני פקפקתי באדם השחצן שישב מולי. לאחר מספר דקות של שיח הוא בקש מאמא שלי שתצא מהחדר, הוא התחיל בטיפול שהיה מוזר כצפוי ובסופו הוא ניהל איתי שיחה. הוא אמר לי שהוא ידאג לי כמו אבא, שהוא רואה שיש לי לב טוב והוא אוהב נשים כמוני. הוא שאל אם אני בתולה והוא אמר שזה חלק מהטיפול, כי יש משהו שיכול להשפיע לרעה על לא בתולות, אני האמנתי לו ועניתי לו שכן, אני בתולה. הוא ליטף את לחיי ואמר שאני מתוקה. בסוף הפגישה הוא ליווה אותי לדלת, נישק את שפתיי, חיבק אותי ואמר לי שאין לי מה לחשוש כי זה מגיע ממקום אבהי לחלוטין. הבנתי שזה לא בסדר, אבל שתקתי. הוא אמר שבגלל שהמצב שלי חמור אני צריכה לחזור אליו ביום הבא. הגעתי. שוב התחלנו בטיפול ולפתע הוא החל ללטף את איבר המין שלי ואמר שאם הוא לא יתמקד באיזור הזה אני לא אקיים יחסי מין לעולם. ידעתי שזה לא בסדר, אבל שתקתי. לא היה לי אומץ לקום ולצאת משם, הפכתי משותקת. בהמשך הוא בקש ממני לקום והוא נישק את שפתיי. נגעלתי, אבל שוב, שתקתי. הוא התיישב על כסא ובקש ממני להתיישב עליו, עם הפנים אליו.  הוא ביקש ממני לנוע כאילו שאנחנו מקיימים יחסים ולגנוח. הרגשתי שאבדתי שליטה על הגוף, לא יכולתי להגיב. הוא הניע את מותניי והתעקש שאוציא צלילים מפי, אך לא הייתי מסוגלת. הרגשתי מנותקת, לא שם. בהמשך הוא נגע לי באיבר המין וחזר לנשק אותי שוב ושוב. הוא החמיא לי הרבה, אמר שאני נהדרת. הרגשתי כמו בובה מרופטת שהוא יכול לעשות בה כל שיעלה על רוחו. שנאתי את עצמי על ששתקתי.  מישהו דפק בדלת, כנראה המטופלת הבאה. הוא נאלץ לחדול מעיסוקיו ובקש ממני שאחזור ביום הבא, הנהנתי. בדרך חזרה הביתה אמא שלי שמה לב שמשהו לא כשורה, אך לא העזתי לספר לה. פשוט ישבתי ובהיתי בנופים המתחלפים לכל אורך הדרך. כשהגענו לבית מיהרתי להכנס לחדר ופשוט נגעלתי מעצמי. הרגשתי אשמה שלא קמתי ואמרתי לו שאני לא רוצה, הרגשתי ששדרתי לו שאני מעוניינת ובגלל זה הוא עשה את הדברים האלה. מאוחר יותר אמרתי לאמא שלי שאני לא רוצה לחזור אליו, והיא מצידה אמרה שאני עצלנית שלא רוצה לשקם את חייה. שקלתי לחזור אליו בשביל להרגיע אותה, כי הייתי על סף סילוק מהבית, אך לבסוף ההגיון שלט בי והחלטתי שלא אחזור אל האיש הזה לעולם. עם הזמן החלו לבקר במוחי מחשבו שאולי הוא צדק, אולי כוונותיו היו טובות ואני סתם היסטרית, אבל בד"כ המוח שלי הבין שהוא הבעייתי, אך בכל זאת נגעלתי מעצמי ומההתנהלות שלי בקליניקה שלו.  שבועיים בערך לאחר המקרה הרצתי בגוגל חיפוש על שמו, נתקלתי בכתבה שהללה את יכולתיו. קראתי את הטוקבקים וראיתי שמישהי כתבה שהוא עשה לה דברים דומים. בנקודה הזאת הבנתי שמדובר בטורף שמנצל את סמכותו בשביל לפגוע בנשים שתולות בו תקוות. חלפה מאז שנה ואני נושאת איתי המון רגשות שליליים מאז. מתנהל בי מאבק יומיומי בין ההחלטה להגיש תלונה על מנת שלא יפגע בעוד נשים,  לבין הפחד ממנו. אני עדיין חושבת שהוא מסוגל להרבה דברים. בדיוק כמו בפגישה הראשונה, אז הוא סיפר לי כבדרך אגב, על מישהי שאנסו אותה והיא התלוננה במשטרה ולא יצא לה מזה שום דבר טוב. הוא אמר שהתוקף לא נכלא, אך היא הסתבכה איתו משום שהיה איש חשוב ונכנסה למצוקה נפשית עמוקה. אז לא הבנתי למה הוא סיפר לי את זה, אך היום אני מבינה שהוא ידע לאן הטיפולים יובילו. שום דבר לא היה מקרי, האיש מטורף."

קודם כל, אלה- תודה רבה על ששלחת את הסיפור. אנחנו משערות שזה דרש ממך מאמץ נפשי גדול אך אנחנו שמחות שהחלטת להתגבר על הכל ולשלוח את הסיפור. את בהחלט גיבורה. אל נא תאשימי את עצמך במה שקרה. לא שידרת שום דבר שמראה שאת רוצה את זה, לא שיתפת פעולה כמו שנידמה לך. ולא, לקפוא במקום זה לא לשתף פעולה- זו תגובה נורמלית של הגוף במקרים כאלה.

אנא השתמשי בלינקים שהבאנו פה כדי לעזור לעצמך, ולהרגיש טוב יותר.

חשוב לציין שאם אתם מרגישים שההורים שלכם לא יבינו אתכם, שהם לא שם בשבילכם, שהם רואים אתכם בצורה כזו או אחרת שהיא לא תמיכה- תמיד יש לאן לפנות. אם אתם בני נוער אתם מוזמנים לפנות ל"הפוך על הפוך" שם תמצאו מתנדבים שיעזרו לכם בכאלה דברים ויפנו אתכם לכל המקומות שיתנו לכם את התשובה והעזרה הטובה ביותר.

אם אתם מבוגרים יותר- אתם יכולים לפנות למסל"ן (קישור לאתר ברשימות בצד) ודרכם להגיע למי שיוכל לעזור לכם בצורה הטובה ביותר.

חשוב לזכור שאתם אף פעם לא לבד, גם אם אתם מרגישים כך.

אם גם לכם יש חוויה קשה שאתם מעוניינים לשתף אותנו בא ולקבל תמיכה ועזרה מאוד חבר'ה שחוו זאת כמוכם, אתם מוזמנים לשלוח מייל לכתובת:

[email protected]

 (יש לציין כינוי בסיפור)

שלכם,

רוז ופייק.