גיבורים

היי, כאן רוז. כפי שאתם רואים, עדיין לא פורסמו סיפורים כי כפי שכתבתי חודש שעבר- לא שלחו לנו כלום למייל. אז בנתיים, כדי להזכיר לאנשים שהבלוג הזה קיים, החלטתי להביא לפה קטע שכתבתי בבלוג שלי בתאריך 29.1.2010 .

הקטע מתייחס למד"א אבל אני יותר מבטוחה שמקרים כאלה קורים בהרבה מאוד אירגונים, גדולים וקטנים כאחד. ואני מבקשת ממכם- אל תיהיו פחדנים כמוני. צאו ותצעקו, תוציאו לעולם את המעשים הרעים שקורים במקומות כאלה.

והנה הקטע:

"כפי שאתם בטח יודעים- בעיתון "ישראל היום" מוציאים סדרת כתבות נגד מד"א בכל שבוע. טוב, זה לא בדיוק נגד מד"א- אלא נגד המנהלים והבכירים של הארגון שעושים ממנו פח זבל.

אני, בתור בת שירות לאומי בעבר ומתנדבת בהווה, רואה בסדרת כתבות זו משהו מאוד משמעותי וחשוב. ולמה? כי כמו שכתבתי בפוסט הקודם (בו הבאתי חלקים מהכתבה נגד אלי בין)- אני מאוד אוהבת את מד"א, אבל הארגון הזה הולך ומדרדר.

הסופ"ש הזה יצאה כתבה על ההטרדות המיניות במד"א ועל זה שאלי בין מטאטא הכל מתחת לשטיח. זאת ועוד- שאם מישהו מקורב אליו מטריד מינית- הוא מעלה אותו בדרגה. כן כן, מה שקראתם.

והסיבה שהחלטתי לכתוב פה את הקטע של ההטרדות המיניות במד"א זה לא רק בגלל שעברתי אונס והטרדות מיניות בחיי. באמת שלא זו הסיבה היחידה. הסיבה היא- שגם בתחנה הקטנה בה אני מתנדבת אני רואה ושומעת דברים לא כשרים. ואני, כמו כל שאר הפחדנים, שותקת. מהפחד הזה שאם מישהו ידע שאני מדברת או יודעת או שומעת- יעיפו אותי ממד"א לכל הרוחות. ועובדה שכבר העיפו עובדים ומתנדבים שהעזו להתלונן או לספר או ליידע בכירים המקורבים לאלי בין בדבר ההטרדות.

החלטתי הפעם לא להביא קטעים מן הכתבה מהסיבה הפשוטה שיש שם מלא עדויות וסיפורים על הטרדות מיניות שסתם יעשו פה טריגרים לחלק מהקוראים. אין מה לרשום את מה שכתוב שם. אם את מישהו ממש מעניין מה קרה באחד האמבולנסים הנעולים- שילך ויקרא את הכתבה. אני רק אכתוב פה בקטנה את מה שאני יודעת מהתחנה שלי. ואם מישהו יכעס עליי ויעשה הכל כדי להעיף אותי ממד"א בגלל מה שאני מביאה פה לעינייכם- so be it. בשביל האמת צריכים לפעמים גם לאכול חרא..

אז כפי שהקוראים הקבועים והנאמנים שלי כבר יודעים, אני מתנדבת במד"א. איזו תחנה? מי שיודע יודע, מי שלא- לא. זה לא משנה עכשיו.

בתחנה שלי ישנם הרבה פרמדיקים גברים. כולם שם, חוץ מפרמדיק אחד, יודעים מה מותר להם ומה אסור להם. יודעים מתי זה בסדר להגיד משהו בעל אופן מיני ומתי לסתום את הפה. הם גם יודעים לא להתעסק עם הבנות שירות/מתנדבות שטווח הגילאים שלהן הוא 16-21. אבל, כמו שצייני למעלה, ישנו פרמדיק אחד שהחליט שלא בא לו לשים על החוקים והחליט לנצל את העובדה שבעיניי מתנדבים ובני שירות לאומי הפרמדיקים הם פחות או יותר אלוהים. הוא הולך ומתחיל עם כל המתנדבות, מצליח לשכנע אותן לעשות לו מין אוראלי/להביא לו ביד/לנשק אותו ומה לא, הוא מחזר אחריהן בגלוי ושולח להן SMSים בעלי אופי מיני קשה. מאיפה אני יודעת את כל זה? בואו נגיד שחלק מהדברים אני נאצלתי לסבול ממנו ואת שאר הדברים סיפרו לי מתנדבות אחרות בתחנה. מה גם שהוא השוויץ באוזניי על מעלליו בתחנות אחרות. הוא סיפר לי כיצד הצליח לשכנע מגוון רחב של מתנדבות בנות 16 לעשות איתו דברים בעלי אופי מיני. כיצד נכנס למיטה של מתנדבת ושכנע אותה להביא לו ביד. כיצד זיין כל בת שירות לאומי שניה בתחנה השניה שהוא עובד בה וכו' וכו'. ואוקי, יכול להיות שהדברים היו בהסכמה, אבל עד כמה מתנדבת בת 16 מבינה מה היא עושה עם פרמדיק בן 40? ושוב, כמו שאמרתי- פרמדיקים הם כמו אלוהים בעיניינו. הם סמכות, הם מורי דרך, הם מי שאנחנו לומדים מהם ועובדים איתם בשעות שאנחנו נותנים מעצמנו. הוא מנצל את זה. הוא מנצל את התפיסה הזו ואת המתנדבות האלה. ואתם לא מאמינים אילו SMSים הוא שולח. גועל נפש, ממש להקיא. הוא גם היה שולח לי כאלה SMSים. בהתחלה זה מחמיא; אח"כ, מתי שההודעות ניהיות בוטות יותר ויותר, זה כבר ניהיה מטריד. מטריד ודוחה ומגעיל. מה גם שהוא יודע שיש לי בן זוג. ולו יש אישה ושני ילדים! ומילא הייתי היחידה. אבל כל מתנדבת שניה, כל בת שירות שניה.. והוא אחד בים של כ"כ הרבה כאלה.. והוא עוד לא עושה שומדבר בכוח. הוא דוחה והוא מנצל והוא מגעיל אבל הוא לא עושה בכוח. ויש הרבה כאלה שכן. המונים כאלה, והבכירים לא עושים כלום. ולא רק שלא עושים כלום: הרבה מתנדבים וחבר'ה בתפקידים זוטרים שהעיזו להתלונן הועפו ממד"א. ולבד לא נוכל להלחם בזה..

לבכירים של מד"א אין ממש תשובה. הם טוענים שהם מטפלים בהטרדות ושיש אגף מיוחד בשביל זה. מיותר לציין שבשטח המצב לגמרי שונה. נכון, יש אגף וגם מסבירים עליו בקורסים השונים. אבל עובדה שכל אחד שהעיז לדבר עד כה- פתאום לא נימצא במד"א.

הסיפורים שהולכים שם ומה שנעשה (או יותר נכון- לא נעשה) עם המקרים מזעזעים ביותר. והמקרה בתחנה שלי הוא עוד כלום לעומת מה שהולך בשאר התחנות בארץ.

ושוב, אחזור ואומר: אני אוהבת את מד"א וגאה להיות שם. אבל קשה שלא להסכים עם הכתבות של "ישראל היום" וקשה שלא להעביר את זה הלאה. כן, גם אם זה יבוא לי בהפוכה ובסוף יעיפו אותי משם כי אני מצדדת בכתבות האלה.

אני לא אוהבת את אלי בין ואני לא אוהבת את חוסר האכפתיות שלו לגבי העובדים. וחורה לי שהוא עוד מעיז לקדם עובדים שהטרידו מינית ואנסו וקיימו יחסי מין (בהסכמה תוך כדי ניצול מעמדם) עם בנות שירות/מתנדבות שחלקן קטינות רק כדי להשתיק את כולם. או שהוא פיטר אנשים כאלה אבל נתן להם פיצויים שמנים ונחמדים. איך אפשר לאהוב דבר שכזה? איך אפשר להסתיר? כן, גם אם אני שייכת לארגון- איך אפשר להסתיר..?

איך אירגון כ"כ נהדר שמטרתו היא מצווה גדולה ושיש לו יכולות נהדרות ותוצאות נהדרות יכול להתפרק ככה, והכל בגלל בנאדם אחד ויחיד ומושחת...??

מה יהיה הסוף, ואיך אוכל להמשיך להיות גאה בזה שאני חלק מהארגון הזה...?

כל העיניין הזה כ"כ כואב.."

כיום אני כבר לא חלק מהאירגון הזה. יצאתי משם, הלכתי לחברה אחרת ואני נזהרת יותר. אבל זה גרם לי לא לבטוח במי שעובד איתי, בעיקר לא בבעלי הכוחות. וחבל מאוד שכך.

ועוד יותר חבל זה שהמקרים האלה ידועים ועדיין מטייחים אותם, עדיין קשה לבנות ללכת לפנות מתי שפרמדיקים מנצלים את כוחם, עדיין אנחנו מריגישים שאנחנו חייבים לשתוק כי הם בעלי כוח ועלולים לקבור אותנו.

בקטע הזה- אני לא מצליחה להיות גיבורה. וזה קשה לי, הידיעה הזו.

[email protected]