שנייה לפני שאת מבקרת במטבח...


תזכרי בדרך שעברת...

 כל קילו שעבדת כל כך קשה להוריד


את הבגדים שפתאום גדולים והבגדים ששוב מתאימים


המחמאות

 והתחושה הנפלאה הזאת כשאת יודעת שאת מרזה.


אל תשכחי גם את תחושת הכישלון, הכניעה וכאבי הבטן שמגיעים מייד בסיום כל בולמוס


את חזקה.

תראי לכולם ולעצמך שאת מסוגלת. את בשליטה.


אולי כעת המטרה נראית רחוקה, אבל כל דרך מתחילה בצעד אחד. וכל צעד נוסף חשוב לא פחות...


וכשתגיעי למטרה תהיי מאושרת. מאושרת באמת.

תאהבי ♥ את הגוף שלך.


תלכי לים.

וכמה שאת מתגעגעת לים...


תצאי לקניות. הפעם בגאווה, בלי להתבייש.


ובמועדונים תוכלי להשיג את כל מי שרק תרצי

תהיי סקסית ותרגישי סקסית.

 וכולן יקנאו.


אל תוותרי על מה שאת הכי רוצה למה שאת רוצה כרגע.

רגע על השפתיים, לנצח על הירכיים.



עדיין רעבה? ;)

ארוחת שישי עברה זוועה. אכלנו בבלק ואכלתי סביר, כוס אדממה במנה ראשונה, ושליש מנת ירוק עולה בעיקרית. אבל אז הגיע תפריט הקינוחים שכולל בתוכו פאי תפוחים. הקינוח המועדף עליי. תוך שניות הדיאטה נשכחה וזללתי. זללתי כמו פרה. :'(

היום בבוקר הייתי חייבת לעשות בקרת נזקים. לא עליתי. גם לא ירדתי.

הקלה. ואז שוב דיכאון. היה סיכוי להחלפת קידומת כבר הבוקר.. :\

מסתכלת בתמונות לפני שנתיים-שלוש. משתוקקת להיות מי שהייתי אז. להראות כמוה. להרגיש כמוה. להתלבש בלי חשבון, בדיוק כמוה. החלטתי להעלות תמונות שלי מאז לכאן, כדי שגם אתן תוכלו לראות את ההבדל העצום, אבל בעיקר בשבילי. זריקת מוטיבציה.

המשקל הכי נמוך אליו הגעתי היה 49.2. והסיבה שיש לי תמונות בטן היא כי גם אז הייתי מכורה לרזון. בצורה אפילו קיצונית יותר..

מה אתן חושבות? טינספו אמיתית או לא?