אולי הפכתי לטבעונית...

אבל עדיין טוחנת אוכל כמו בהמה :,(

שוב צום.

01:00 02:00 03:00 04:00 05:00 06:00 07:00 08:00 09:00 10:00 11:00 12:00 13:00 14:00 15:00 בולמוס ברנפלקס :\

בא לי להקיא מעצמי.

מתחילה מחדש.

16:00 17:00 18:00 19:00 20:00 נו באמת. על מי אני עובדת? "צמה" בין ארוחה לארוחה.

למה, לעזאזל, אני עדיין לא מצליחה לשלוט בעצמי?!

למה אני אוכלת ואוכלת ואוכלת, כמו פרה בלי מעצורים, עד שכואבת הבטן ויותר מזה?

תחסמו לי את הפה ותכבלו את הידיים. אני לא סומכת על עצמי יותר.

לא רוצה לאכול יותר. ב כ ל ל .

לא רוצה להתקרב למטבח.

לא רוצה פיתויים.

צום.

18:00 19:00 20:00 21:00 22:00 23:00 00:00 01:00 02:00 03:00 04:00 05:00 06:00 07:00 08:00 09:00 10:00 11:00 12:00 13:00 14:00 15:00 16:00 17:00 18:00 19:00 20:00 שבירת צום. אכלתי 3 קרקרים בעבודה (100 קלוריות). "מה רק ביס? נו נשאר ממש קצת. תסיימי אותם." לא היה לי כוח להתווכח. טיפשה. בקלות יכלת לצאת מזה.

ממשיכה לצום כאילו לא קרה.

21:00 22:00 23:00 00:00 01:00 02:00 03:00 04:00 05:00 06:00 07:00 08:00 09:00 10:00 11:00 12:00 זהו. ב11:40 הרגשתי תשישות איומה. גם ציפה לי יום ארוך בת"א (תירוצים תירוצים..). אכלתי 3 פרכיות עם כפית קוטג' (75 קלוריות). בת"א אכלתי רבע סנדוויץ' יחד עם אייס קפה ובצהריים אכלתי חצי טוסט וטיפה סלט. לא יודעת קלוריות, בטוח לא מעט. לא רוצה אפילו לנסות לחשב. אבל נראה לי סביר (?).

בולמוס ועוד בולמוס. יומיים של אכילה בלתי נשלטת. יומיים נוראיים.

והכי נורא, שבסוף הרגשתי כל כך חרא שהקאתי.

ברור שזה לא עזר. עדיין כואבת לי הבטן. ועכשיו גם כואב לי הגרון ואני עם דמעות בעיניים. אני מתביישת שהגעתי למצב הזה ועוד יותר מתביישת לספר על זה. אתם לא צריכים לספר לי כמה זה לא בריא ועל הבעיות שנוצרות עקב הקאה מכוונת. אני יודעת. אני רוצה להאמין שגם אני נגד. אני לא אתן לעצמי להגיע למצב הזה שוב. אסור לי. אני מבטיחה שאם אפול פעם נוספת לא אתן לעצמי להקיא. הכל, רק לא זה.

תחושת גועל בוערת בי בבטן. אכלתי הבוקר כמויות שאדם בריא לא אוכל במשך יום שלם.

לדעתי הבולמוסים האלה הם לא מתוך רעב. אני לא רעבה. ההתקפים האלה מגיעים ממקום עמוק יותר, איזשהו חוסר שאני מנסה למלא באוכל. שוב ושוב אני מנסה לחשוב מה מפריע לי? מה לא בסדר? וזה פשוט לא מסתדר. זה לא נראה הגיוני שההתקפים האלה באים לי דווקא עכשיו, בימים שאני מקבלת רק חיזוקים חיוביים מכל עבר. אולי אני פשוט אוהבת לחבל בעצמי? אולי הרס עצמי זה הקטע שלי?

החלטתי על שבוע הטהרות, עד יום שישי בערב. גם מבחינה פיזית וגם נפשית.

אני לא אוכל פחמימות, לא חלב ולא שום מאכל שמהווה עבורי טריגר לבולמוס. השבוע אחיה בעיקר על ירקות, פירות ותה, בלי לספור קלוריות. השבוע אסיים את הרישום של סבתא שלי (רישום מרגיע מאוד, מרכז). ואנסה לעשות בעיקר דברים שעושים לי טוב, שמביאים לי תחושת סיפוק. אני מקווה עד סוף השבוע הזה להבין יותר וכך גם למנוע מעצמי להגיע שוב לתהום.

בולמוס. :|

ש ו נ א ת להישאר בבית כל היום. אז הטעויות והמעידות מתחילות להתפרץ. ביג טיים.

הבטן כל כך כואבת. כאילו צועקת הצילו.

רוצה שהיום הזה כבר ייגמר. להתחיל מחדש.