העלתי המון, המון דברים קרו מאז הפעם האחרונה שעדכנתי פה
המון זמן עבר, המון דברים השתנו, עליתי המון במשקל... מה זה המון... בוא נגיד שפעם אחרונה שנשקלתי לפני 4-5 ימים בבוקר הייתי כמעט 58 (!)
תמיד אני חוזרת, תמיד הקול הזה שאומר לי- למה? למה את באמת צריכה עוד את הפרוסת עוגה הזו? למה?
המון זמן לא הייתה לי שליטה, המון זמן לא חשבתי על ההפרעה, הנחתי אותה בצד, הנחתי אותה עד שהיא תפסה אותי שוב
ברור שהיא הייתה שם כל הזמן, די רדומה, בתת מודע היא שם, לא מתפרצת, עד הגבול, עד קצת גבול היכולת שלה להכיל
להכיל את השינויים, כמה שינויים...
2 גברים אוהבים, ואני במחשבות על האקס, רוצה לחזור, שולחת הודעה, כמו סמרטוט, סמרטוט רצפה
ואוכלת המון
ואז מגיע הרגע הזה... ההבנה, מעין אור בהיר לבן כזה, שרוצה לעשות ריסט על הכל
להתחיל מחדש, לסדר דברים, להעיף הכל ולהתחיל מחדש, את 2 הקשרים הלא מובנים האלה
מצחיק שככל שהם מחמיאים, ככה אני רואה את עצמי שמנה יותר וכלכך לא מאמינה להם
העבודה שכלכך רציתי... מצחיק, כאילו נכון רב הזמן סבבה לי שם ואני אוהבת, עד אותם רגעים שבא לי לארוז את עצמי ולנסוע, ללכת
אבל על מי אני עובדת, גם אם אני אסע.. המחשבות שם, תמיד, אוכלת ומקננות מבפנים, מכרסמות, מגרדות את המוח ולא מרפות
על האקס... וזה לא כאילו שהיה לי ממש טוב איתו, ממש...
אז למה?
יותר משנה עברה מאז שעזבתי הכל וחזרתי, ועדיין כשאני נזכרת בזה אני נחנקת, מרגישה את הגרון, מרגישה את הדמעות עולות ככה בלי שליטה, כאילו לא עברו יותר מ365 ימים
צריך להשלים עם זה, אולי גם זה יגיע... בינתיים, אני לא יודעת מה בינתיים
אני כן יודעת שמחר אני בצום, מים וקפה ואולי איזה תפוח בערב, אבל לא יותר מזה
די אני כבר לא יכולה להסתכל על עצמי, לראות את השומן בכל עבר זה פשוט נורא
מצחיק שלפני כמה זמן שאלו אותי מה עושה אותי שמחה.... ולא יכולתי לענות
כל מה שהייתי עונה היה נשמע כזה מפגר, להיות רזה, זה מה שאני רוצה,
אבל גם כשהייתי רזה (50 קג) הייתי נראית לעצמי שמנה, אז מה עושה אותי שמחה
זו חתיכת שאלה...
תשאלו את עצמכם מה עושה אותכם שמחים... תעזרו לי, תנו לי רעיונות, אולי אני אמצא את זה גם בי
ואולי... אולי גם לא... קצת מפחיד לחשוב ככה, אבל אולי זה ככה
כינוי:
בבלוג זה
בכל הבלוגים
