בחדר האוכל, בין כוסות קפה עם קוניאק

אתה יושב

תחת בית השחי שלך כלוא עיתון הבוקר

גדוש בסיפורי בהמות

מנורת המטבח מתאמצת להבטיח את חרדתך

כמו ארנב שנתפס

אתה תחת חקירה אלימה

והדרך מסובכת, מתארכת

תלויה בקול התחנונים שתשכיל ליצור

אתה מאמץ את ברכיך אל חזך.

מתקפל על הכסא עד חריקת הפרקים.

רבות הנשים שהעריצו אותך

אני קוראת אותן אחת אחת

להעיד בגנותך

נכנסת מילה

ומזהה את כתם הולדתך שלישבנך.

היא קורעת אותו ממך.

ובאה שירה החשוכה

שבאין אור מבחינה בקרסולך העקום

ומיישרת אותו בשבירה לא מהירה.

המצעד מתארך עד לא ידעת

מהי מציאות

בקרנבל הפירכוסים שלך.

כשתגמר החקירה.

ארתק בטנך אל המיטה

אגונן מעליך.

עד שהאור הקטנטן ידעך

אתה תפלוט צעקה

ואחריה חיוך קטן.

חיוך.