כל שנה יש לנו בבית ספר "יום חסד", שבו כל הבית ספר מתחחלק למקומות של התנדבות ועושים כל מיני דברים למען הקהילה. היום היה לנו יום אחד כזה, ואותי שבצו בביקור אצל קשישים בעיר. היינו שלוש בנות ומורה בקבוצה שהלכה לקשישים, ונסענו במונית מבית לבית של המון קשישים, והבאנו לכל אחד מהם עוגה או עוגיות לכבוד שבועות. חלק מהקשישים נראו כמו כאלה שמתפקדים טוב לבד ובסך הכל זקוקים מדי פעם לתשומת לב, אבל במקומות אחרים היו קשישים חולים וגם כמה שהיו להם עוזרות פיליפיניות, וזו הייתה חוויה מאוד חזקה.
ראינו אנשים שמתמודדים עם דברים מאוד קשים ביומיום, הייתה אחת שעברה אירוע מוחי והיא כמעט לגמרי משותקת בצד אחד של הגוף. דווקא לה לא הייתה פיליפינית, אבל ראינו שהיא מסתדרת יפה מאוד בכוחות עצמה עם קצת ציוד מתאים ומקל הליכה (אחת מהרגליים שלה בקושי התחילה לחזור לתפקד, אבל אחת הידיים עדיין משותקת לגמרי). המורה שהייתה איתנו עודדה אותה ואמרה לה שהכל יהיה טוב כמה שהיא מנסה ומשתדלת, ולא מוותרת. זה היה מאוד מחזק, לראות מישהי שעוברת כאלה דברים. זה גורם לכל הבעיות שלי בחיים להיראות פתאום קטנות ולא חשובות (למרות שאני יודעת שלכמה מהן יש חשיבות די גדולה, אבל כשמתמקדים בקושי של מישהו אחר הרבה יותר קל להתמודד עם הקושי שלך).
הרגשתי שתשומת הלב הזאת גרמה להם להרגיש ממש טוב, והייתי גאה בעצמי ובבית הספר שלי שמארגנים ימים כאלה.
בכמה מקומות הקשישים קצת פחדו לפתוח לנו את הדלת או שסתם חשבו שתמורת העוגיות הם צריכים לתרום משהו. זה היה מאוד עצוב. קודם כל, כי הבנתי איזה מצב נורא זה, שבארץ קורים כל כך הרבה מקרים של רצח ושוד בקשישים חסרי הישע. ומצד שני, שבארץ על כל דבר צריך לשלם, ואין יותר מדי נתינה סתם ככה, בלי שום סיבה מיוחדת. לדעתי זה חשוב שכולם ינסו לפעמים גם להתנדב קצת ולתת לאחרים, זה נותן הרגשה טובה לכולם ויכול לאחד קצת את העם המפולג שלנו.
ובנימה אחרת, רציתי לאחל לכולם חג שבועות שמח!
בבלוג זה
בכל הבלוגים
