הייתה לי שיחה של 5 דק' בערך עם חברה ותיקה ונפלאה עכשיו ואיכשהו זה העלה לי את המצברוח נורא. למה? כי אין לי שום סיבה שלא להיות מאושרת, באמת שלא. כלומר, תנו לי סיבה אחת. I dare you. חזרתי מיום מושלם אצל הבויפרנד (שהכל טפו טפו טפו איתו, אגב) לחברה ששוב הזכירה לי שהבעיה היחידה שעוד חשבתי שיש לי שווה לסוליית הנעל שלי, ללק המתקלף שעל הציפורניים שלי, לקצווה שרופה של השיער שלי, זה דבילי שתדאיג אותי בכלל, וגם אם בנאדם חשוב בחיי חושב שהיא שווה יותר מזה- היא עדיין סתומה להחריד. הו, בחיי, יש אנשים כה מטומטמים בעולם, אנשים בלי אישיות, חבל שהם לא יודעים שהם מטומטמים. צחקתי קצת, ועכשיו אני בבית, שמה זין. נראה לי שביום שישי הזה אלך בשמחה לעיר, מקום שקצת נרתעתי ממנו לאחרונה, ואיהנה בכיף בלי לשים זין על אף אחד, כי שום דבר לא רע.
זה השבוע האחרון שיש לי לבלות עם אהובי לפני שהוא נוסע ממני לחו"ל, לתקופה ארוכה יותר בהרבה ממה שיצא לנו להעביר בנפרד בכל השישה וחצי חודשים שלנו ביחד. אני מתכוונת השבוע לינוק כל שנייה שאני יכולה להעביר איתו לפני שהוא הולך לי. אה, וגם אמצא לי עבודה השבוע. בכיף:).
וחופש עכשיו. אני חופשייה, לעשות כל מה שארצה. בלי ששום דבר יעמוד בדרכי, כי אם משהו עומד בדרכי סימן שהוא לא שווה את ההתייחסות שלי. אני הולכת לפרסם עוד מעט את הפוסט הזה, וכל פעם שאחשוב ש"צרה" שלי היא צרה אקרא אותו, ואזכור לא לשים זין, להיות מאושרת, להיות מרוצה מחיי כי אין לי שום דבר להתלונן עליו. אפילו ביצפר כבר אין לי, יש עוד כמה זמן עד הצבא, ובינתיים אני בחופש הכי חופשי של חיי, בלי הדאגה של 1 בספטמבר שיבוא עליי, ובידיעה שהפרק הבא של חיי שיתחיל בסיום החופש הזה יהיה שונה לגמרי, יהיה דף חדש, יהיה קשה- אבל מתגמל.
יהיה טוב, בני אדם יקרים שלי, יהיה-טוב.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
