א=י=ן ל=י כוח יותר!

אף אחד לא מבין אותי.

הלוואי שהייתה לי חברה טובה שהייתי יכולה לשתף אותה בהכל, מבלי להרגיש כמו סתם איזו עלוקה שלאף אחד לא אכפת ממנה...

הבעיה היא שבנות נחמדות מהשכבה שלי הן לא אופציה, כי מצד אחד נחמד לדבר איתן והכל, אבל הן יותר מידי "ילדות טובות", וחברות או ידידות איתן אולי תעביר את הזמן או תשפר קצת את המצב רוח, אבל לא יהיה בזה שום דבר מעבר, כי בסופו של דבר הן לא יוכלו להבין אותי. ואם כמה שזו תהיה חברות אמיתית, הן בסופן של דבר לא יכירו אותי מאחורי כל המסכות שאני עוטה על עצמי.

אני סתם מעמידה פנים שאני נורמאלית, כשביני לבין עצמי אני יודעת שאני לא.

אני כל הזמן מתנדנדת בין דיכאון לעודף אנרגיה. יש דברים שאני רוצה להשיג, אבל בסופו של דבר אלו סתם אשליות, כי מי שלא מצליחה להסתדר בחברת אחרים לא תצליח בכלום, בטח לא בזה ש"יכירו אותה".

כי אני סתם עוד אחת מהמון אחרות, תופסת יותר מידי מקום על כדור הארץ. ואולי אני מאוד שונה מכולן, 

אבל בסופו של דבר אני אעלם ולא ישאר שום זכר ממני.