אמובטלת בברלין

התחיל הסתיו. וזו בעיקרון עונה שאני מאוד אוהבת, יש בה חגים, וחופשות, היא רומנטית וצהובה ויש בה מינון מדוייק בין חולצות קצרות לארוכות.

בעיקרון. כי מאז שנולד לי בני הבכור, שהוא אסמתי וקצר נשימה, עונות מעבר, כך מסתבר, הן כמו כפתור הפעל להתקפים לייליים בהם הוא מפיק מגוון קולות נבחניים, צפצופים ושריקות. אם נוסיף לזה את העובדה המצערת שהאמצעי היקר שלי כבר שלושה ימים חולה ושהקטנה נזכרה בגיל שנתיים להוציא עוד איזו שן או שתיים שיארחו חברה לארבע הבודדות שיושבות לה על החניכיים ואוחזות כל אחת בלפחות דונם וחצי של חיך ללא שכנים, תקבלו זוג זומבים בוגרים שמסתובבים כסהרורים פה בלילות - יוצאים עם אחד לנשימות אוויר הרים צלול כיין באישון לייל, מודדים חום לשני או משדלים את השלישית למשכך כאבים ובאופן כללי מייחלים למות. השמועה אומרת שבקבר נחים.

אני מסתובבת כבר כמה ימים עם עיניים אדומות ומבט לא מפוקס, וכמו בתקופות צעירות יותר, גם פה זה בגלל מעשים ליליים שכבר מזמן היה צריך להוציא מחוץ לחוק. את הילדים שלי, שאני כל כך אוהבת באור יום, אני מוכנה בלילות לשלוח לטירונות צבאית או לחילופין לשלוח למתקן עצירים של השב"כ שם לפחות ידעו להעריך את מיומנות הקימה המתוזמנת שלהם: אף פעם לא ביחד ותמיד בשניה שאתה לוחש לעצמך בשקט "כבר שבע דקות רצופות אף אחד לא קם".

לצערי ולצערו של הבחור "בא לי למות" הוא לא תירוץ קביל להעדרות ממקום עבודה ולא מפחית במיל את כמות הכלים בכיור. כך נוצר מצב שבו כבר שלושה ימים מסתובבים פה שני מבוגרים מטים ליפול שבוהים בתקרה ומקווים לישועה מבורא עולם. 

ולמי שמשכנע את עצמו וטוען שביום כיפור, יום מנוחה ידוע, אפשר להשלים שעות שינה ולמלא מצברים להמשך אני אומר תודה. כי באמת אין כמו יום כיפור בעיקר להורים לילדים. קטנים. שמחכים לרכב על אופניים אבל עדיין לא יכולים לעשות את זה לבד. כששני ההורים צמים. כשהטלוויזיה, המחשב, הWII ושאר מיני בייביסיטרים יוצאים אל מחוץ לתחום ונפשך הרכה מייחלת רק לדבר אחד, לכרית. כי לטעמי, כשבחרו מיטב חז"לינו את העינויים הנוראיים שתעבור נפשינו ביום מרוק החטאים, הם היו צריכים לרדת מעניין המקלחת, האיפור ונעלי הבד ולהצמיד לכל אחד ילד מתחת לגיל 9.

כזה שלא חוצה כביש לבד בכדי להפגש עם חברים ולא מכין לעצמו סנדוויץ'.  

כזה שכשלוקחים לו את המחשב הוא חושב שעולמו חרב וחושב שאתה צריך לדעת מזה.

כזה שהולך לישון ב- 9, כי הוא רכב ארבע שעות רצוף על אופניים והוא עייף, וקם ב-6 כי הוא רוצה לצאת החוצה.

אתה, שרדפת אחריו ברגל כל הזמן הזה, וקראת עד שנפלו עינייך איפה שהוא בין שתיים לשלוש ומתעורר שלוש שעות מאוחר יותר למצהלות הבוקר שלו, בטוח לא תשכח שאתה צריך לבקש סליחה.  אז הטירונות הלילית שאני עוברת היא בעצם רק הכנה לדבר האמיתי. ובעוד ארבעה ימים, כשיתחיל הסיוט השנתי המרוכז, אני אבקש סליחה ומחילה בעיקר משעות השינה שלי, שעוברות כל לילה סיכול ממוקד על ידי שלושה עבריינים חסרי אמונה.