אמובטלת בברלין

הוא כבר בן שבע וחצי, בעיצומה של הכיתה השניה מתוך השנים-עשר של חוק לימודיו, זה אומר שכבר שנה וחצי אני שואלת שאלה קבועה מיד אחרי שמסיימים לאכול. "יש שיעורים?" וכמעט כל יום יש תשובה אחרת, כי הילד הוא יצירתי, וורסטילי, ואין סיבה שתשובות של כן ולא יספקו אותו או אותי... אז הוא מגוון. יש "כן, אבל לא למחר" יש "לא, המורה לא היתה" יש "כן,אבל אין לי סרגל" ויש "לא, היה לנו טקס".

היום הוא ענה לי "כן, אבל לא העתקתי את השאלות" "או.קי" הייתי אמא קולית  "תתקשר לחבר ותשלים" הוא הלך והביא דף קשר ולקח את הנייד. שניה, ביקשתי ממנו.. תביא קודם את המחברת. "איזו?" הוא שאל ברצינות תהומית. בלעתי רוק והסברתי שכדאי שהוא יביא את המחברת שבה הוא צריך לרשום את השאלות.. ואולי גם עיפרון, אם יש בנמצא.. "אבל אני לא יודע"  נשמתי נשימה עמוקה, ועוד אחת, ושאלתי  "מה אתה לא יודע?" "אני לא יודע איזו מחברת להביא. אני לא זוכר במה היו שיעורים" .

ספרתי עד עשר עמוק בלב, וביקשתי ממנו להסתכל על המערכת. "מה היה השיעור הראשון?" שאלתי את הבחור הצעיר, "חשבון", והיו שיעורים בחשבון? "כן", אז תביא את מחברת חשבון, ותבקש מגיל את התרגילים, היה עוד משהו?   "אמממא"  מה?   "חשבון עשיתי בכיתה כבר, את יודעת!!!"   כן, ברור שאני יודעת. ישבתי לידך בשיעור הראשון, אני זו שלקחה ממך את העיפרון שאתה לא מוצא, וגם את הטושים והסרגל.  נשימות, הזכרתי לעצמי... לאט, ועמוק.  אז מה היה בשיעור השני?  שאלתי אותו,  "עברית" ובזה היו שיעורים? כאלה שלא עשית בכיתה? כאלה ששכחת להעתיק את השאלות? "לא, אממממאאא, בעברית לא היו בכלל" והשיעור השלישי מה? "תורה, כן, בתורה, אני זוכר.. בתורה לא העתקתי את השאלות" יופי, אני עונה לו.. שלב אחד מאחורי בדרך המיוחלת אל אחר הצהריים נינוח, תביא את מחברת תורה ותחייג לגיל. הוא ניגש לילקוט ומוציא ממנו את הדבר הזה:

ואני מצרפת רק את הכריכה מפאת כבוד המת, הדפים הפנימיים החזירו את נשמתם לבורא הרבה לפני אותו היום שבו הוא החליט להיות יצירתי ולקרוע את השוליים. בעמוד הראשון יש כמה ציורים מקסימים של מספריים שהפכו לסוג של תנין, העמוד השני צבוע כולו בפנדה כתומה... עשרת העמודים הבאים, פחות או יותר היו חפים  ממגע יד אדם, ואחריהם היו כמה תרגילים בחשבון. שוב ציור מקסים עם הכיתוב "חשבון" בגדול, וכמה עמודים אחר כך יש שאלות על מילים נרדפות. לזכותו אציין שיש גם תשובות. 

נשמתי עמוק, שוב, בלעתי רוק, שוב, וספרתי עד עשר, שוב... ושאלתי אותו איזו מחברת זו. היום, כך מתברר זו מחברת תורה. תלוי איזה יום היום. הסברתי שיש לפחות עשר מחברות חדשות במגירה, שהוא יכול לשים שתי חדשות בתיק, אם אפשר שזו של עברית תהיה עם שורות ושל חשבון משובצת, זה יהיה נפלא, ואחת שיביא לשולחן, זו תהיה של תורה. עם שורות כמובן.

הוא הביא, וחייג, וביקש מגיל את השאלות, וגיל, כך מתברר, הספיק להעתיק את כולן, את כל הארבע, רק שהראשונה והאחרונה הם: הסבר במילים שלך את הביטוי. אז חייגנו גם לעומרי. אולי הוא יודע על אילו ביטויים מדובר. בשאלה הראשונה זה "מקנה" הוא ענה וברביעית זה גם "מקנה". הקטן שלי, בחור חכם, מיד הבין שמשהו פה לא הגיוני, אז הוא בירר עם עומרי, אם הוא בטוח ששתי השאלות זהות. "לא" עומרי ענה לו "בשאלה הראשונה זה הסבר את הביטוי וברביעית זה הסבר במילים שלך את הביטוי  " אה..."  ענה הגאון הקטן שלי. ואני קוראת לו גאון כי בחיי שאני לא הבנתי את ההבדל, ואני מחזיקה מעצמי אחת עם ראש. אבל הוא הבין. אז עזבתי..

כשהוא סיים לענות על השאלות ראיתי שליד שאלה ארבע הוא סימן חץ שמוביל הישר לשאלה הראשונה.

גאון אמרתי, לא?

כשנסתיימה הסאגה הזו, ביקשתי ממנו להכניס את המחברות החדשות והנקיות לתיק ולהכין מערכת. של מחר אם אפשר.. אז הוא הכין, וסיים, ושניה לפני שהוא הכניס את הקלמר שאלתי אותו, בתמימות, יש עוד משהו? "כן" הוא ענה, "ביופי של שפה, ארבעה עמודים". יופי של שפה, זה לא עברית? שאלתי אותו. "כן, אבל  העברית של השיעור השני- זה דרך המילים, זה עברית של שיעור חמישי". אה... צודק, לשם לא הגענו.. נשמתי שוב, כמה שיותר עמוק, וייחלתי לסיגריה של מנחה. כזו שתשכיח ממני את אחר הצהריים הנינוח שתיכננתי. הוא הוציא את הספר, וישב, שוב, להכין שיעורים. ואני חוסכת מכם, קוראי הנאמנים את שאר עלילותיו בשעה שבה הספר השני היה פתוח, רק מפאת הפחד שתנטשו את הבלוג ולא תשכחו לטרוק את הדלת. כי ממילא אני בטוחה שיש שציקצקו במשך כל הקריאה ושאלו את עצמם איזו מן אמא מגיעה למצב כזה עם ילד בכיתה ב, איך אני לא בודקת לו כל יום ילקוט ומערכת, ולמה אני לא דואגת למלא לו את הקלמר כל יום. התשובה שלי היא פשוטה. הייתי שם. והחלטתי שזה לא שווה את זה.

אני מכירה אותו בגרסה המבוגרת. יותר נכון, התחתנתי איתו בגרסה המבוגרת. והוא שרד את כל היסודי, התיכון, התואר הראשון השני והשלישי, בלי לאבד את הראש שלו אבל עם לאבד את כל השאר. הוא תמיד הכין שיעורים רק לפעמים שכח באיזו מחברת, ותמיד הצליח לקושש ממישהו עיפרון. אני יודעת, שעוד שבוע או שבועיים, כשיחלקו תעודות, בשורה של סדר וניקיון, הוא יקבל ג' וגם את זה תמלא המחנכת שלו ברגשות מעורבים. אם היה שם ז' זה היה מייצג יותר בנאמנות את מה שהיא בטח חושבת. גנטיקה היא דבר מופלא, והוא דומה לי אולי בטחול או בכליות. כל השאר זה אבא שלו.. והוא יצא בסדר. אז גם הוא יסתדר.. בנתים הוא סיים את השיעורים, ומחר אולי יהיה שלג.