|
קטעים בקטגוריה: .
לקטעים בבלוגים אחרים בקטגוריה זו לחצו .
היה לי פוסט עמוק, אבל על הזין שלי - סוף שבוע!
באמת שהיה לי אחלה של פוסט!
הכותרת שלו הייתה: "העקרב מההווה חוזר לעקרב מהעבר לפני תחילת י"ב"
וזה היה אמור להיות פוסט שבו אני נותן עצות לעצמי בן ה18, רגע לפני שאני מתחיל את י"ב.
מה כן עשיתי והיה עדיף לא לעשות. מה לא עשיתי שעדיף היה כן לעשות.
מה עשיתי וטוב שכך וכו'.
זה היה אמור להיות פוסט נוסטלגי כזה, משולב בחשבון נפשי אישי שלי עם עצמי.
בנוסף, זה היה אמור להיות אחלה של קישור לתחילת שנת הלימודים בשבוע הבא.
אבל, כמו שקראתם בכותרת, על הזין שלי!
סוף שבוע הגיע!!!
אני מצהיר בזאת שאת סוף השבוע הקרוב אני אעביר במצב שכרות תמידי ובסקס אקראי.
החל מהשעה 4 בצהריים היום, כשאני הולך לעל האש בחוף עם חברים. יש בירה קרה, יש וויסקי חם, יש בגד ים שמחמיא לי, יש מצב רוח טוב ויש חרמנות במצב מתקדם.
הולכות להיות שם לפחות 2 בחורות שאני מת כבר לזיין, אז אולי הסקס יתחיל מוקדם יותר מהצפוי. ואם לא, תמיד יש את היום בערב בשביל זה.
אז אל תתפלאו אם לא תשמעו ממני עד מחר בערב. אולי אפילו עד ראשון בבוקר.
זה לא אישי, זה אלכוהולי!
סופ"ש נפלא שיהיה לכולנו!
| |
התלבטות: לייב בלוגינג ספונטני או פוסט רגיל?
הבעיה עם לייב בלוגינג ספונטני זה שכמעט תמיד הוא נטוש ובודד.
גם ככה קשה לגרום לאנשים להגיע ללייב בלוגינג מתוכנן, אז על אחת כמה וכמה כשהוא ספונטני.
מצד שני - זה יכול להביא ציבור קוראים חדש ולגרום לשיתוף פעולה גדול יותר מאשר לייב בלוגינג מתוכנן.
ולגבי פוסט רגיל?
זה דורש גם תכנון מראש, אבל שלי. לא שלכם.
צריך למצוא נושא שבא לי לכתוב עליו, לסגנן את זה בראש, אולי לחפש תמונות רלוונטיות או קישור לשיר.
זה לא עסק פשוט!!!
כמובן, שאפשר לעשות סתם פוסט. כזה שבו אני כותב על ההתלבטויות שלי לגבי מה לכתוב ומבלי לשים לב, ייצא לי פוסט מחשבות!
אבל סתם פוסט עלול להוביל למחסור בתגובות.
למרות שאני כן אהיה פה בלייב, אגיב לכם על התגובות ואולי אעדכן את התוכן.
לפחות עד 20.30 או 20.45. אחרי זה כנראה שאפרוש מהמחשב.
אז מה זה יהיה?
אני יודע! בואו נקבע מחר לשעה 19.30 לייב בלוגינג! ככה, עכשיו יהיה פוסט חצי לייב, ומחר יהיה לייב אמיתי!
סגור הנושא!
| |
בואי בואי - תבכי לי על הכתף
לפעמים אני חרא של בנאדם.
מנוול, מגעיל, מניאק, זבל.
אני מודה.
אבל יש פעמים שבהם אני מלאך.
אחת הפעמים הייתה אתמול בצהריים.
תיכננתי לקפוץ לים עם 2 חברים, לשבת בחוף עם בירה ולהנות ממיטב בנות ישראל בבגד ים. אולי אפילו לחזור הביתה עם מספר של מישהי לשעות הערב.
אני כבר די סיימתי להתארגן, כל מה שהיה לי חסר לי בשביל לצאת זה בירות בתוך הציידנית, כשהטלפון צלצל.
"מוזר", חשבתי לעצמי.
מישהי שלא דיברתי איתה חודשיים בערך. מישהי שבעבר היינו מדברים על בסיס יום יומי.
הקשר שלנו נותק בגלל שהחבר שלה לא ממש התלהב מהשיחות שלנו.
ושתבינו - לא היה בינינו אף פעם קטע מיני. תמיד היינו ידידים וזהו.
היא נשמעה בוכה ממש בטלפון. "זהו, נפרדנו סופית!" אמרה מבין הדמעות.
הבנתי שזה לא יהיה משהו קצר, אז ביקשתי ממנה יפה לחזור אליה עוד 5 דקות. צלצלתי לחברים ואמרתי שייסעו לים בלעדיי, ומקסימום אני אצטרף.
איזה אצטרף? שעתיים וחצי דיברתי איתה.
טוב - דיברתי זה שימוש לא נכון במילה. היא דיברה שעתיים ו-28 דקות, ואני הצלחתי פה ושם להשחיל איזה מילה.
אבל אין מה לעשות. לפעמים אתה צריך פשוט להקשיב. לא לדבר.
הצד השני מחפש אוזן קשבת יותר מאשר קול מייעץ.
זה מדהים אותי כמה אנשים לא ממש מבינים את זה. כמה אנשים חושבים שאם אחרים בצרה, התפקיד שלהם זה לתת עצות או לדבר.
לפעמים, הצד שבצרה פשוט מחפש אוזן או כתף, לפרוק הכל. לא מעניין אותו עצות או דעות. רק לפרוק הכל.
אחרי השעתיים וחצי של השיחה, היא אמרה לי תודה ושאני בטח מסכן כי סבלתי את כל החפירות שלה.
אמרתי לה שאני לא מסכן ולא כלום, שלפעמים צריך לדעת להקשיב. ובשביל מה יש אנשים קרובים, גם אם זה מישהו שלא דיברת איתו חודשיים?
כמובן שחברים שלי, נשמות טהורות כמוהם, טרחו לעדכן אותי שהיו מלא כוסיות בים ושיש להם טלפון של 2 בנות שוות ושהם כבר קבעו להיפגש איתם בערב. אבל הפעם, לא התבאסתי. ידעתי שעשיתי משהו טוב בשביל מישהי אחרת, אז זה כבר הרגיש טוב.
מה גם שבערב יצאתי איתם וראיתי את 2 הבנות ה"שוות" שהם התחילו איתן בים. אז בכלל לא התבאסתי, כי עם "שוות" כאלה, אני מעדיף לדבר שעתיים וחצי מהבית עם כל העולם ואשתו, מאשר להראות איתן בציבור.
| |
דפים:
|
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
