לקוראים הקבועים, ואולי אפילו למזדמנים, זה אולי יהיה מוזר לקרוא אותי רציני.
אבל, מסתבר, יש לי גם צד שכזה. לא רק הצד שעושה צחוקים או לייב בלוגינג או פוסט על בגדי ים.
כשיש משהו שחשוב לי מספיק, אז אני יכול לכתוב גם ברצינות וזה בדיוק המקרה הפעם.
למי
שלא זיהה את הציטוט, הוא לקוח משיר של "כנסיית השכל" בשם תנו לי לשתות.
השיר בעצם מתאר מצב שבו המספר מדוכא ופגוע, והוא בורח לשתיית אלכוהול בשביל
לשכוח את עיניי אהובתו, שככל הנראה לא ממש אוהבת אותו. עכשיו, שלא תבינו
לא נכון - אם תקראו פוסטים קודמים שלי תגלו שאני שתיין לא קטן. אני חוטא
כמעט על בסיס יום יומי בשתיית משקה אלכוהולי כזה או אחר. אבל זה לא בשביל
לשכוח או לברוח. זה בשביל ההרגשה הטובה.
אנשים אומרים
שהדרך להתמודד עם התמכרות זה להודות שאתה מכור. ובכן, אני לא מכור. או
שאולי כן, אבל אני מכחיש את זה. אבל התופעה של שתיה היא תופעה די נוראית
בימינו. לא עובר שבוע מבלי לקרוא על עוד חבורת נערים ונערות שהשתכרה ועשתה
בלאגן או שטויות או אלוהים יודע מה. אני מבין שזה חלק מלחצי החברה של להיות
קול, של ללכת עם הזרם. אבל הזרם הזה הוא זרם רקוב מהיסוד!
אני
הולך לחגוג 30 שנה על פני כדור הארץ בקרוב. הפעם הראשונה שהשתכרתי ממש
הייתה בגיל 21. בארץ זה חוקי לשתות מגיל 18, בארה"ב זה רק מגיל 21. לא, לא
השתכרתי בארה"ב. זה סתם צירוף מקרים של הגיל. בכל מקרה, העניין הוא שבארץ
רוב האוכלוסייה ששותה היא מתחת לגיל 18. והם לא יודעים לשתות. גם אם נראה
להם שכן, אז הם לא. לא למדתי ביולוגיה אבל אני די בטוח שיש כמה מערכות בגוף
שיכולות להתמודד טוב עם אלכוהול שלא ממש פעילות בגיל 15.
עכשיו,
זה לא שאני איזה סבא זקן וממורמר מהחיים שלא יכול לסבול לראות צעירים
נהנים. אבל הצעירים לא באמת נהנים. הם שותים כדי להרגיש מבוגרים וזה עוד
קצה הקרחון! אין לי כוח או חשק או ידע להכנס לכל ההיבטים של התופעה וכל
ההשלכות שלה, אבל הם לא השלכות טובות. למעשה, הם השלכות שעדיף להימנע מהם.
אז
מה עושים? כי אני יודע בודאות שאני לא הראשון שמדבר על זה או מתייחס לזה.
בעקרון, אני לא מאמין שאפשר לעשות הרבה. הרי האדם מיסודו אוהב לעשות דברים
שאסור לו. תגידו לילדים לא לשתות וודקה, הם יילכו וישתו 2 בקבוקים שלמים רק
בשביל לעשות דווקא. חכם? לא, אבל מצד שני כולנו היינו ככה פעם. אני זוכר
על עצמי שהיו אומרים לי לא לעשות משהו והייתי דווקא עושה. גם קמפיין פרסומי
לא באמת יזיז למישהו. אז יופי, יביאו איזה סלבריטי שאמור לדבר ללב הילדים
והם כאילו יקשיבו, רק בשביל שבאותו ערב הם יגידו "וואי, הסלב אמר משהו
שקשור לשתיה. אה, הוא סלב מגניב אז הוא בטח אמר שצריך לשתות! יאללה, בואו
נשתה!"
שוב, אני לא רוצה להשמע דו פרצופי או מתחסד. אני
שותה ויחסית הרבה. אבל אם אני שותה, אני יודע שאני עושה את זה בצורה
מבוקרת. לא מגזים עם השתייה ובטח לא הולך ונוהג כשאני שיכור. הבעיה שבשביל
רוב הילדים ששותים, צורה מבוקרת ושתייה לא הולכים ביחד. גם נורא קשה לדעת
מה הגבולות בחיים, בטח ובטח כשאתה עוד ילד. כי בתור ילדים, אנחנו חושבים
שאנחנו יכולים הכל! אנחנו צעירים, העולם לרשותינו ושום דבר רע לא יקרה לנו!
אז זהו, שזה לא המצב.
לשתות זה לא פתרון קסם ולא בריחה.
זה נזק לך ולסביבה שלך. לא אומר שאסור בחיים לשתות אלכוהול. אבל צריך לדעת
בדיוק מי אתה ומה הגבולות שלך. צריך להבין שיש דברים שהם לפי חוק מעל גיל
מסוים כי זה בא מסיבה מסוימת. נכון, זה מבאס לציית לחוק, אבל זה שם כי זה
עוזר בחיים. לא יודע כמה הפוסט הזה יזיז למישהו, אבל מספיק לי לדעת שאני את
שלי אמרתי ואם זה יצליח לחדד משהו למישהו, אז את שלי עשיתי.
החופש
הגדול רק התחיל. כולי תקווה שלא נצטרך לקרוא בעיתונים או לשמוע בחדשות על
מקרי שכרון של נערים שהסתיימו בטרגדיות. אני אולי אופטימי מדי, אבל אני
מאמין שזה אפשרי אם רק רוצים. הנה אפילו סיפור אישי שלי: הלכתי לתדלק בערב
לפני כמה ימים ואיזה נער בן 15, גג 16 עמד בתחנה. תוך כדי שאני מתדלק הוא
ניגש אליי עם שטר של 100 שקל וביקש שאני אקנה לו וודקה מהחנות, כי הוא מתחת
לגיל 18. לא חשבתי פעמיים - נתתי לו את השטר שלו בחזרה ואמרתי לו שיבקש
מההורים שלו שיעשו את זה, לא ממני. כמובן שהוא קילל והתעצבן ואני גם בטוח
שבסופו של הערב היה שם מישהו שקנה בשבילו, אבל אני לפחות הלכתי הביתה עם
תחושה של סיפוק. זה המעט שיכולתי לעשות ועשיתי את זה.
אז שיהיה חופש נעים ואת האלכוהול תשאירו למבוגרים. או שתשאירו רק לי. אני אדע מה לעשות עם זה ;-)
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
