החיים לוקחים אותי למטה.

 ערה משעה 12:00

זה אומר חמש שעות וחמישים דק'

חמש שעות וחמישים דק'.

אוכלת, חושבת על אוכל, מקיאה מה שאני אוכלת. חושבת על כמה רע לי.

15:09- שיחה מרוויטל הבטחת הכנסה ביטוח לאומי.

דיווחה שהתביעה התקבלה אבל יש פרטים לקויים. שאלה איפה הייתי במשך שנה וחצי אחרי האשפוז.

סיפרתי לה את הדברים. היא אמרה שאני צריכה להגיש תביעה מחדש. יש!

15:37- משוטטת ברחובות בדרכי לשוק. פתאום בוכה.

15:38- מצלצלת לאמא - אמא לא עונה.

15:38- מצלצלת לחברה- היא גם לא עונה.

15:39- מנסה את מזלי עם עוד חברה. היא לא עונה..

עומדת ברחוב שחור בעיניים.

15:42- נדלק האור. יושבת על ספסל. סיגריה.

15:50- הלב נחלש צריכה להכניס סוכר. קמה לקיוסק ממול.

15:56- מצאתי סוף סוף משהו מתוק שאני מוכנה לא להקיא! (משקה כמובן)

15:57- מגלה שהארנק נשאר בבית. דיס

הולכת מהר הביתה לפני שאתמוטט

מקישה את הקוד לבניין

נשענת על הדלת של המעלית עד שהיא תגיעה

נשענת על המראה של המעלית פוזלת הצידה לראות את עצמי.

לא אוהבת.. בכלל לא..

16:07- קובעת תור למרפאה בפלורנטין כדי להביא מסמכים ומרשמים.

התור לשעה פאקינג 22:30-

מרגישה בהודו

16:11- יורדת לAMPM מתחת לבית, קונה עגבניות, בצל סגול 1 וטרופית.

חוזרת הביתה. מכינה הרבה מרק עגבניות. יצא טעים.

אכלתי הכל, האסלה אדומה.

יש לה ריח של גספצ'ו

האמת שבבוקר אכלתי גספצ'ו בבית קפה מתחת לבית.

היה טעים. החזקתי אותו קצת בפנים.

היה קשה. אבל זה היה טעים. אז הקאתי.

כי זה מה שעושים לא? מקיאים את מה שטעים.

החתול שלי מיילל תמיד כשאני מקיאה.

אנחנו הולכים מכות ורבים כל הזמן. הוא חמוד..

עכשיו השעה כבר 18:02.

השכן שלי שומע צליל מכוון בקוליי קולות.

השיר הזה מזכיר לי את אחת החברות שלי.

היא יודעת למה. מצחיק, פתאום אני שומעת קשר במילים אלייה.

היא באמת שוברת לבבות קטנה :)

חצי עיר סובבת סביבה. כיף?

אני לא יודעת!

לפעמים אני חושבת שזה טוב לפעמים זה רע.

כמו כל דבר לא?

חוץ מההפרעות אכילה שלי. תמיד זה רע.