החיים לוקחים אותי למטה.

הלוואי שמישהו ער בשביל להגיד לי שיהיה בסדר.

אני צריכה את זה.

אני צמאה לזה.

כל התשומת לב הזו.

היא כל כך חסרה לי.

אם נשחק משחק, שבו אסור להאשים אנשים ,אלא רק פעולות, אז התשומת לב הייתה האשמה שלי.

כל מה שהיה לי חסר, וככל הנראה עדיין, זה תשומת לב.

הדבר היחיד שכנראה הייתי צריכה, תשומת לב.

אוף.