עמדתי ליד הקופה וניסיתי לקיים שיחת חולין זורמת עם המוכר, שבמקרה הכרתי. כשהוא התחיל לברבר משהו על להחליף טלפונים ואולי להפגש מתישהו השפלתי את המבט לעגלה של הספרים במבצע והתחלתי להעביר את האצבע לאורך הכריכות. הוא המשיך לדבר ולדבר עד שבסוף הבאתי לו את המספר שלי ונפרדתי בחיוך מתנצל. עליתי במדרגות הנעות ויצאתי החוצה לאוויר הקריר. ילדה עם פנים עגולות עברה בדיוק מולי. שתינו זיהינו אחת את השניה אפילו שמעולם לא נפגשנו. בעיניים שלה לא ראיתי שנאה או כעס, היא רק בחנה אותי במבט מסוקרן לכמה שניות ואז העמידה פנים שהיא קוראת בשלט מעל לתחנה.
לאוטובוס לקח שעה וקצת להגיע.
רק כשעליתי עליו הבנתי שאני כבר 5 שעות על הרגליים.
וכמה שאני עייפה.
And the puzzle will last until somebody will say
"There's a lot to be done while your head is still young"
If you put down your pen, leave your worries behind
Then the moment will come, and the memory will shine