The Invisible Girl.
פשוט המקום שלי לכתיבה. |
 כינוי:
רואה ואינה נראית בת: 28
RSS: לקטעים
לתגובות
|
<<
נובמבר 2013
>>
|
|---|
| א | ב | ג | ד | ה | ו | ש |
|---|
| | | | | | 1 | 2 | | 3 | 4 | 5 | 6 | 7 | 8 | 9 | | 10 | 11 | 12 | 13 | 14 | 15 | 16 | | 17 | 18 | 19 | 20 | 21 | 22 | 23 | | 24 | 25 | 26 | 27 | 28 | 29 | 30 |
הוסף מסר | 11/2013
מקווה לטוב
אמרתי לה את מה שהיה לי להגיד, והיה בסדר. אני מקווה לפחות שהיה בסדר. היא נשמעת כל הזמן בסדר-לא בסדר, אז אני מקווה לטוב.
אני מקווה שיהיה בסדר בשבוע הבא.
ואני מקווה לסיים את השיעורים כי זה כל כך הדבר האחרון שבא לי לעשות. (וזה לא קורה לי אף פעם, בדרך כלל אני מסיימת הכל בזמן).
בכל מקרה, נזכרתי בפוסט אחד שמישהי כתבה מזמן. היא אמרה שכשהיא הכירה מישהו והם יצאו והכל, היא פשוט לא רצתה יותר להשקיע בלימודים כל כך חזק.
ואמרתי, מה איך? איך זה השפיע, זה משהו אחד וזה משהו אחר.
אוקיי אז אני מבינה את זה עכשיו בדרך הקשה. כי ממש לא בא לי ללמוד ואני פשוט מרגישה כל דקה שעוברת כשאני לומדת ואני רק רוצה לדבר איתו.
אני צריכה לשים את זה בפרופורציות, ללמוד תמיד היה לי חשוב. אני לא יכולה לתת לזה להשתנות לרמה כל כך קיצונית.
וכשהוא שולח לי הודעה, החיוך שעולה לי, אני לא מכירה את עצמי ככה.
| |
|
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
