The Invisible Girl.
פשוט המקום שלי לכתיבה. |
 כינוי:
רואה ואינה נראית בת: 28
RSS: לקטעים
לתגובות
|
<<
ינואר 2014
>>
|
|---|
| א | ב | ג | ד | ה | ו | ש |
|---|
| | | | 1 | 2 | 3 | 4 | | 5 | 6 | 7 | 8 | 9 | 10 | 11 | | 12 | 13 | 14 | 15 | 16 | 17 | 18 | | 19 | 20 | 21 | 22 | 23 | 24 | 25 | | 26 | 27 | 28 | 29 | 30 | 31 | |
הוסף מסר | 1/2014
הכל בך
מדהים. פשוט מדהים.
המגע שלך, החיוך שלך, המבט שלך, העיניים המקסימות האלה, הצחוק המשמח הזה שלך, החיבוק שלך, השפתיים המדהימות האלה, אפילו ההליכה שלך.
אתה מדהים. אתה כל כך מקסים שאני רוצה להיות איתך כל היום, כל יום.
בכיתי קצת אחרי שהלכת. (קצת, באמת שקצת).
לא ציפיתי לזה מעצמי, לא חשבתי שאני כל כך רגשנית. באמת שלא.
ושירים שאני מכירה המון זמן, פתאום אני באמת מקשיבה למילים ומבינה אותן באמת, מזדהה בצורה כואבת.
והיא אמרה לי שהקול שלי נשמע מת כשהלכת. והיה לי עוד יותר עצוב. כי רציתי אותך פה כל כך חזק.
כשאני נזכרת בכל הרגעים שלנו ביחד אני פשוט רוצה אותך כאן עד כדי כך חזק שפשוט קשה לי לתאר עד כמה.
לפעמים אני חושבת שאולי אם איכשהו אתה תמצא את הבלוג הזה אתה תבין שזו אני, כי בערך את כל הרגשות האלה תיארתי לך. ובערך כל מה שכתבת פה אתה יודע.
בערך.
אבל הכי מפתיע אותי דווקא שאני לא חושבת שמפריע לי אם תדע על הבלוג. אני משתפת אותך במילא בהכל.
לפעמים אני לא מסוגלת להירדם מרוב מחשבות עלייך ורצון לראות אותך.
וכשהיית פה איתי, כל כך לא רציתי לבזבז את הזמן על שינה. זה נראה פשוט מיותר בצורה נוראית. אבל העייפות הרגה אותי.
אני רוצה אותך פה ועכשיו. פשוט לחבק אותך חזק, כל כך רוצה.
אני מקווה שעוד מעט אזכה לזה.
| |
עייפה
כל כך עייפה.
כבר שנה שלמה לא הייתי כזאת עייפה ומחוסרת שעות שינה כמעט לחלוטין. זה קשה לי נורא. ועכשיו אני גם מרגישה רע.
גם פיזית וגם נפשית.
נפשית אני לא בטוחה למה, כמה דברים מפריעים לי. וזה מעיק כל כך.
אני מפחדת שמשהו לא בסדר.
והכתיבה בזמן האחרון מבתטאת באופן נוראי אצלי. אני לא מצליחה לבטא את עצמי כמו שאני רוצה וזה מתסכל כל כך.
אני מקווה שיהיה טוב.
| |
רצון עז
אני רוצה כבר לראות אותו. כל כך מחכה לרגע הזה. אני רוצה לחבק אותו כל כך חזק ולא לעזוב. לחבק ולנשק ולהחזיק לו את היד.
ואני מתגעגעת כל כך. הרצון הזה כל כך עז שאני לא יכולה להתאפק. אני חושבת על זה כל היום כל יום. אני רוצה לראות אותו כבר ולא איכפת לי איפה ואיך.
בכל אופן, היום היה נחמד. בדרך כלל אני דיי סובלת במיונים לצבא, אבל היום היה ממש נחמד. מצאתי מישהי לדבר איתה שם, והיה לנו המון נושאים משותפים לדבר עליהם.
ובכללי כשלא היה על מה לדבר איכשהו השתיקה לא הייתה זועקת, זו הייתה פשוט שתיקה רגועה.
אני מאוד מכבדת אנשים שיודעים מתי לא לדבר, כי פשוט אין על מה.
אני מרגישה כאילו אני עומדת לקרוס על המיטה.
חבל שצריך ללמוד.
| |
|
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
