The Invisible Girl.

אני אפילו לא יודעת מאיפה להתחיל.
ישרא בלוג הוא כמו הבית שלי. אני רואה את הבלוג הזה כמשהו כל כך מיוחד, כל כך טהור לי. הוא פה בשבילי תמיד. תמיד אני יכולה לכתוב פסקה או שניים על הרגשות שלי, החוויות שלי, השמחה שלי או העצב שלי. זה משהו שאני לא יודעת איך אחייה בלעדיו.

אני לא חושבת שאני כותבת כל כך טוב. הכתיבה שלי היא סבירה, אבל זהו המקום מפלט שלי. זה כמו משהו שהוא תמיד שם בשבילך, משהו מיוחד שתמיד יחכה לך בזמן מצוקה או צרה. בזמן שאתה לא יודע מה לעשות, אז אתה כותב, כי זה כמו האור בקצה המנהרה. ולא משנה איך אתה כותב, או מה אתה כותב, הבלוג הזה שלך תמיד פה בשבילך, להקשיב לך. והאנשים המדהימים שיש פה, עליהם אדבר בעוד כמה שורות.
אני לא יודעת אם אצליח להביע את ההערכה העצומה שלי לישרא-בלוג. זה מאוד קשה לי, כי יש לי כל כך הרבה דברים להגיד על הבלוג שלי, ועל ישרא בלוג בכללי, שאני לא יודעת איך לכתוב את זה בצורה הכי טובה שלי. אך אנסה לעשות את זה בדרך הכי טובה.

אדבר קודם על הבלוג שלי, על עצמי ועל כמה שהוא חשוב לי. אז התחלתי את הבלוג הזה לפני 3 שנים בערך.
לפני 3 שנים, זה נראה כל כך מזמן. הייתי בכיתה ט' בסך הכל. ועברו עליי תקופות כל כך קשות. בכל שנה היו לי את התקופות הקשות, והבלוג תמיד היה פה בשבילי. הוא תמיד פה בשבילי.
אני בטוחה שיש כאן עוד המון אנשים שחושבים את אותו הדבר. זה פשוט הדבר שבא לי אוטומטי, לכתוב בבלוג ברגעים שמחים, עצובים, מרגשים או סתם כשיש רצון לכתוב. קורה לי משהו, והדבר הראשון שבדרך כלל אני חושבת לעשות זה לכתוב פה. לפרוק פה את רגשותיי.
השתנתי המון במהלך ה3 שנים האלו, אבל הרצון לכתוב בבלוג הזה אף פעם לא התשנה. גם אם אני שומרת את הקטע בטיוטה, זה כל כך כיף לכתוב על כל מה שאני רק רוצה, ולשמור או לפרסם את זה פה. ולא, זה לא אותו הדבר כמו לכתוב בוורד ולשמור במחשב. ישרא בלוג זה מקום כל כך מיוחד בשבילי, אני סומכת עליו עם הכתיבה שלי, ואני אישית לא כותבת כאן רק בכדי לפרסם משהו. אני רוצה שהבלוג הזה יהיה פה עוד המון שנים, שאוכל להיכנס לפה ולראות מה כתבתי, לזכור את הרגעים הטובים שלי (ואולי גם את הפחות טובים).

והאנשים המקסימים פה. יצא לי "לפגוש" כמה בני אדם כל כך מיוחדים פה. חלקם מתגובות פה בבלוג שלי, שהקנו לי נקודות מחשבה חדשות ועודדו אותי בצורה ממש מופלאה. וחלקם מבלוגים שבמקרה פגשתי וקראתי את הפוסטים המקסימים שלהם.

באמת שיש פה אנשים כל כך מוכשרים. ואם ישרא בלוג יסגר, אני בספק שאני או כל אחד אחר ילך לבלוגים אחרים (כלומר אתרים אחרים) ופשוט ימשיך עם חייו. זה לא פשוט. ישרא בלוג הוא מקום מיוחד כל כך, ואני כל כך מעריכה אותו. תמיד הערכתי.
פעמיים או 3 כתבתי פה שהבלוג הוא מקום כל כך חשוב לי, מקום כל כך מואר וחיובי בשבילי. ואני בוטחה שבשביל עוד אנשים.

כל בלוג הוא כמו בית של כל אחד מאיתנו. וכל בית הוא שונה. בחיצוניות שלו, ובעיקר בפנימיות שלו. כל בלוג מלא בתוכן שונה ומיוחד משלו ולכל בלוג יש ייחוד משלו. כמו שלכל בית יש את הייחוד שלו. בכל בלוג יש את הבעלים שלו, את הייחוד שלו. קראתי פה המון בלוגים מקסימים, וכל כך חבל לי שהכל יילך לפח. ריתק אותי לקרוא על דברים שאנשים שיתפו פה. על חייהם, על שגרת היום יום שלהם.

דבר נוסף עליו הייתי רוצה לפרט הוא התגובות פה.
בכל פעם שקיבלתי תגובה לפוסט שכתבתי, לא משנה אם היא חיובית או שלילית, היא תמיד עשתה לי טוב בלב. לדעת שאנשים קוראים את מה שכתבתי, ומתייחסים לזה עד כדי תגובה, ריגש אותי. עשה לי טוב בלב. לא יודעת למה, פשוט עשה לי הרגשה פנימית טובה שאנשים באמת מתייחסים לתוכן של הבלוג שלי.
אותו הדבר גם לגבי התגובות שלי. בכל פעם שהגבתי למישהו על פוסט, השתדלתי שזה באמת יהיה מהלב. השתדלתי באמת להביע את ההערכה שלי לכתוב בפוסט ואת הדעה שלי. לכן לדעתי ישרא-בלוג זה מקום כל כך חשוב. לכולנו, אפילו לקוראים, לאלה שאין להם בלוג.

זה מרגיז אותי, אפילו המחשבה הזאת שעברה באלה שרוצים לסגור את ישרא. איך הם בכלל יכולים לחשוב על זה? זה מקום כל כך משמעותי לאלפי אנשים! זה מקום כמעט קדוש הייתי אומרת, כי לא משנה מה התוכן בכל בלוג, זה שייך למישהו, ועצם העובדה שזה יגובה על המחשב שלו לא תהפוך את זה לבסדר, מכיוון שהבלוג עצמו הוא כמו עולם שונה של כל אחד מאיתנו. הוא כמו עולם מרתק, מרגש ומקסים של כל אחד ואחת מאיתנו.

ניסיתי להביע את עצמי הכי טוב לגבי הנושא הזה, כי כל העיניין הזה כל כך הפתיע אותי. לא יכולה לתאר את עצמי בלי בלוג. הוא פה בשבילי כבר 3 שנים, ולא היה חודש שלא כתבתי בו.
לא יכולה לתאר מה אעשה אם ייסגר.
לכן, אני מבקשת בכל לשון של בקשה, אל תסגרו את ישרא! זה מקום מיוחד כל כך, עבור המון אנשים. בין אם זה בלוג אישי, בלוג סיפורים, או אפילו בלוג פרסומי. הבלוג משמעותי וחשוב עבור כל אחד מהאנשים האלה, לא משנה מי הם.

בעזרת ישרא בלוג התבגרתי המון.
אני כל כך מקווה שזה לא ייסגר. אני בטוחה שהאנשים פה לא יביאו לזה לקרות, ואני אנסה להיות חלק מכל המאבק הזה ואנסה לתרום כמה שאוכל.
ובגלל כל הסיבות שכתבתי, אני לא מוכנה שישרא בלוג יסגר. זהו המקום שלי לכתוב, לשתף, להוציא רגשות. זהו גם המקום שלי לנסות לעזור לאנשים אחרים, ולקרוא את מה שהם משתפים.