גל החום הזה, גל החום שרק נמשך ונמשך, מצליח לשגע אותי לחלוטין. הוא מגביר את ההתקפים, גורר אותם ומותח על גבי שעות ארוכות והנה כמעט כל לילה אני מוכנה לטפס על קירות מעוצמתם המטורפת. הקיבה מתהפכת, התנועה בפנים וביד ימין שוב מוגבלת ואפילו הפעולה הפשוטה של מגע הראש בכרית מלווה בכאב.

משהו בי כבר מפסיק להאמין שאני אחלים מזה.

משהו בי גם מכיר בעובדה שיכל להיות גרוע יותר.

משהו בי גם מודע לכך שכרגע המצב רע ושאין מה לעשות עם זה לעת עתה, רק להמשיך עם הטיפול ולקוות לשיפור שאולי יגיע ואולי בכלל לא.