היום רמיתי בשקילה בפעם הראשונה.
אתמול אחרי האוכל עברתי על החוק של לא להשקל,וגיליתי שאני 52.5 אחרי אוכל,שזה המשקל שאני אמורה להיות במרפאה.אז בין הבדיקת שתן לשקילה לקחתי בקבוק מים קטן והורדתי אותו בשלוק.כשעליתי למשקל הייתי 52.5,עם המים.
הרופאה וההורים שלי וגם המטפלות הפסכילוגיות לא מפסיקים להחמיא לי שאני כ"כ חכמה.במיוחד מהסיבה שאני פניתי לעזרה ושאני משתפת איתם פעולה.אז זהו, אני באמת חכמה. חכמה מספיק בשביל לרמות אתכם, לגרום לכולכם לחשוב שאני בדרך הנכונה כשאני רק יורדת למטה. שההפרעה נהיית חזקה יותר, שהבטן המקרקרת מרגישה יותר טוב מכל אוכל, או מהתגברות על הדחף להקיא. אני חכמה יותר מהם, בשביל לרדת כל כך הרבה מתחת לאף שלהם, עד שכבר אי אפשר יהיה לשנות את זה.
אז קניתי לעצמי שם של נערה חכמה שיש לה המון פוטנציאל לצאת מזה. אבל זה כל כך לא מה שקורה...אני יודעת שאני אנצח אותם, לא משנה מה יהיה. ולמרות שאני לא סובלת את הרופאה הייתי היום מקסימה וחייכנית.ולמרות שאני לא מאמינה בכל השטויות שכולם אומרים, אני מעמידה פנים שאני מקשיבה ומפנימה, למרות שזה בכלל לא מגיע אליי. אולי אני חכמה, אולי סתם שחקנית טובה, אבל מה שזה לא יהיה-זה עובד.
הטיפול הבא עוד שבועיים,אני רוצה להגיע ל50 עד אז..
ולחשוב שהרופאה אמרה לי "52.5 על 1.66 זה בדיוק כמו בספר. זה הכי רזה,הכי יפה שיכול להיות" . הו לא, זה ממש לא. זה אף פעם לא מספיק. ובלי השאפתנות, בלי המחשבה שיש לי לאן לשאוף, מה יהיה אתי? מי רוצה לדרוך כל הזמן באותו מקום ? אני יודעת שאני לא..ועד שאני לא אשיג את מה שאני רוצה, אפילו אם אני אצטרך לרדת יותר או פחות ממה שהצבתי לעצמי, בלי הגוף שאני שואפת אליו אני לא אנוח. ואני לא אעזוב את זה אף פעם.
אוכל לא מעניין אותי.הייתי היום בקניות עם אבא במשך שעות ,על בטן ריקה, כולי מוקפת באוכל. שוקולדים,חטיפים,מאפים. ואבא שואל :" את רוצה משהו? אולי נקנה משהו לאכול עכשיו?" אבל זה לא מעניין אותי. הראש שלי כל כך במטרה, שאני לא רואה בעיניים.
כל ההבטחות לאכול ולהיות בריאה? כן, הבטחתי לאנשים שאני אשמור על עצמי. ולא, אני ממש לא מתכוונת לאכול. אני ארד, וזאת הדרך שלי לשמור על עצמי.
ולא אכפת לי מכלום.
אני ארזה.
המטרה מקדשת את האמצעים.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
NOT THIN