אתמול היה רע. הרופאה עצבנה אותי ממש עם כמה יציאות כמו:"במקום אחר היו דורשים ממך להיות לפחות 54.4" או "עוד מעט לא ישאר לך חזה, את יודעת שזה לא מודרני?". אפשר לחשוב איך היא נראת-שמנה בלי ציצי. זו בדיוק הסיטואציה שפחדתי ממנה, שמי שיטפל בי יהיה שמן/בעל עודף משקל או בקיצור, כמה שיותר רחוק מהשאיפה שלי, ובגלל זה אני אזלזל בו מתוך מחשבה שאם אני אקשיב לו- אני אראה כמוהו.
לא הפסקתי לבכות והתחלתי לומר שאני לא רוצה ללכת לטיפול, ואחרי זה ההורים שלי דיברו אתי ואמרו שמזל שהסכמתי כי אם לא היו מאשפזים אותי אבל הם לא רצו לומר לי במהלך השיחה.
אני אוכלת 6 ארוחות ביום, ובכלל מלא אוכל. הם אומרים שזה משפר את המצברוח (בגלל כל התהליך הכימי במוח וכל השטויות האלה) אבל זה ממש לא, להיפך. אכילה מדכאת אותי. אני מרגישה כמו פילה. היום הייתי בשיעור בלט אחרי ארוחת צהריים והרגשתי כל כך כבדה ושהבטן שלי נפוחה כמו בלון שזה הרס את כל הכיף שהשיעורים האלה עושים לי, האכילה הרסה לי את הדבר שהכי נותן לי שקט נפשי.
בשקילה הייתי 52.5 אבל בגלל שהיו לי הרבה נוזלים בגוף (לא בכוונה כדי לרמות בשקילה או משהו כזה..) הם אומרים שאני 51.3 . פחחח. אני תמדי צריכה לאכול בהשגחה של מישהו ובשעה שאחרי האוכל אסור לי ללכת לשרותים או להיות לבד או בחדר שלי, כך שיוצא שכל הזמן אני מחוץ לחדר בגלל שאני כל הזמן בין ארוחות וזה מעצבן אותי ברמות.
וחוץ מזה, מסתבר שמהפרעת אכילה לא מוגדרת יש לי סוג של אנורקסיה, אבל לא הפרעת אכילה מלאה כי אני עונה על 3 קריטריונים מתך 4-על כולם חוץ מהחלק של לאבד 14% מהמשקל, הייתי במרחק של 2 קילו מזה לפני כמה חודשים,אבל עליתי בחזרה...
ובנוסף לכל יש לי נזק. שניים שאפשר להתמודד איתם -משהו שהעור הופך לכתום,אבל זה רק בכפות הרגליים אז מילא... ויובש קשה בידיים בגלל שילוב של כמה דברים שקשורים להפרעת האכילה, אבל הנזק הכי גדול שאני אגלה עליו יותר עוד כמה ימים זה כנראה פגיעה בשחלות... :|
בגלל שאני לא מסוגלת לחשוב בכלל על להשמין אבל אני חייבת לתת לטיפול הזדמנות אז אני אוכלת פחות או יותר כל מה שאני צריכה (למרות שכרגע דילגתי על ארוחה 
) אני קורעת את עצמי בספורט. אם אני אעלה אפילו קצת- לא מעניין אותי מכלום,זה יהיה בדרך שלי ואני אוכל מה שאני רוצה. כי אם אני אעלה זה אומר שהם טעו- ואני צדקתי, וכמו שאני מכירה את עצמי לא יהיה לי אמון בהם.
הדבר האחרון זה שבשיחה עם הפסיכולוגית איבחנו שיש לי דיכאון, לא משהו שאי אפשר לטפל בו או קשה מאוד, בל המליצו לי לקחת כדורים במינן נמוך שהם לא ממכרים, ' פריזמה' או 'רסיטל' . בהתחלה ההורים שלי לא אהבו את הרעיון אבל אחריי שיחה עם הפסיכולוגית הם אמרו שאולי כדיי. אני אישית לא מאמינה בזה, אני חושבת שזה פשוט זיוף וטישטוש ואני לא מאמינה בשטויות האלה. לא ייפתור את הבעיות שלי, אבל זה ייגרום לי לחשוב ככה.. ובלי שום קשר עוד מעט יתחיל גם טיפול פסיכולוגי ובדיקה לצפיפות העצם והטיפול הבא ביום חמישי.
בהצלחה לכל המרזות 3>
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
NOT THIN
