נגד מטוסים.

עוד יום שאני כותבת כאן, אולי אצליח להפוך את זה להרגל.

אני לא מנסה להישמע פסימית, זו פשוט אני.

אני אנרגטית, בעל רוח חיים, אגוצנטרית, היפראקטיבית ומסמר הערב בכל מסיבה.

אבל מאחורי המסיכה של רוח חיים שנובעת מהפרעת קשב וריכוזיש מחשבות מכאיבות.

אז יש את כל האימואיות המטופשות בישראבלוג, אני לא אחת מהן, גם אם נראה לכם שכן.

קיימת מחלת נפש שקוראים לה דיכאון, זה דבר אמיתי.

אז אני חולת דיכאון. אני מתנגדת לטיפולים, כי אפשר להעלאות מצברוח, אבל לא לא לסלק מחשבות.

ואני לא רוצה להיות כלואה שם.

הייתי צריכה לשקר כמיטב יכולתי כדי שלא יכלאו אותי שם במחלקת נוער.

קבעו שאני 'לא בסיכון מיידי'. הכוונה להתאבדות.

המשטרה מצאה אותי בגלל ידיד מטומטם.

ועכשיו אין לי חבל.

אני שורדת מיום ליום.

אין מה לדאוג.

אבל לא רציתי שהפוסט יהיה פסימי, ונגררתי לזה בכל זאת.

'אתה הולך על חבל דק, מתנודד מצד לצד, מתחת פרושה רשת ביטחון, אתה לא יודע אם היא תחזיק מעמד. אתה הולך על חבל דק, לוליין מוכשר מאוד, אבל לא התאמנת זה זמן רב, אתה יודע שאתה עלול ליפול.'

עד כאן להיום, או לכמה שעות הבאות.

.