נגד מטוסים.

סבתא שלי הוכרזה עכשיו כניצולת שואה.

היא הייתה בג'אדו, ומשום מה, אנשים לא שמים על השואה שמה בלוב.

אף אחד לא עשה סרט קורע לב על ג'אדו, ושום מרד לא היה.

ונספו שם "רק" 700 איש. ובמחנה היו "רק" 2500 איש.

וזה לא מספיק, לרוב האנשים.

מבחינת שואה זה לסבול את השלג בפולין, ושחצי מליון איתך במחנה, וששולחים אותך ברכבות אל המוות.

ומי בכלל שומע על גטאות קטנים ?

או על השואה בצפון אפריקה?

עובדה שלקח להם עשורים על גבי עשורים להכריז על אישה אחת כניצולת שואה.

והיום, היא כבר לא צלולה מספיק כדי להבין את זה בכלל.

אני שמעתי ממנה סיפורים, לפני שנים, כשעשיתי את העבודת שורשים והיא הייתה צלולה, ובהירת מחשבה, לא כמו היום.

לא הרבה סיפורים, ולא הרבה זמן, שנה אחת. מ42 עד 43, עד ששחררו את המחנה.

ואז מה אם היו שלוש מאות חמישים אנשים בביתן, זה לא מספיק נוראי, לא מספיק מזעזזע, כדי שנקדיש לזה תשומת לב.

סבתא בת 87, ורק עכשיו מכירים בזה שגם היא, ניצולת שואה. שגם היא, איבדה משפחה שם בגטו.

אז אולי, אם קראתם את זה, בפעם הבאה שתחשבו על השואה, לא תחשבו רק על פולין הקפואה, אולי תחשבו גם על לוב ועל ג'אדו, שבמקום השלג, היה בו חום אימים, ואלפיים חמש מאות אנשים, שבילו שנה מחייהם בתנאים מזעזעים באותה המידה, וששבע מאות מהם מעולם לא זכו לצאת.

אולי.