תחנה מרכזית בירושלים, 21:30. הכרנו לפני ארבע שעות וכבר הספקנו לשבת על הגג של הבית שלי עם נאצ'וס קולה ונקסט, לתכנן תוכניות לשנים הבאות ולדבר על פילוספיות ועל משמעויות לחיים.

"אז ספרי לי קצת עליך" חייכת, ישבנו על הכיסאות מסאז' המלוכלכים והלא נוחים ודיברנו

"אין לי עבר חברתי כמו שלך.." עניתי "אבל המשפחה אצלי, זה .. זה משהו אחר"

"מה זאת אומרת ?" שאלת בתהיה שנראתה לי כל כך מתעניינת

והדבר הראשון שאמרתי, בלי לחשוב בכלל כמה אני יוצאת מוזרה או חסרת כישורים חברתיים, היה "את אמא אני לא אוהבת"

ובאמת לא שפטת, זה מוזר.

הסתכלת עלי בהבנה כזאת, הבנה אימהית שלא הכי קיבלתי אף פעם, והמשכנו לדבר

יום מוזר, והכי כייפי בעולם