זה מוזר כשאי אפשר להיות מאוכזב ממישהו כי אתה לא בדיוק יודע מה אתה היית עושה במצב שלו.

ולפעמים בכלל אולי אני מצפה יותר מדי ממך.

הפצע שיש לי גדל וגדל. הוא מכיל כל כך הרבה, והוא לא נשכח.

כשהוא הפסיק לגדול, הוא נהיה לצלקת. צלקת אדומה, שותפת דם מכל כיוון.

אני שונאת את הצלקת הזאת. היא מזכירה לי ימים רעים, שעכשיו נראים לי כל כך טובים כי..

כי עכשיו רע, רע ממש.

לא רע של טראומת ילדות ולא רע של סכין חיתוך, 

רע של שיגעון.

רע של המוח, רע של חוסר הבנה, חוסר וודאות.

אין לי מושג מה קורה

רק חבל שהאלכוהול מפקס לי את הדברים לשעה וחצי

רק חבל שהוא כל כך יקר

קצת ציורים מהזמן האחרון ..

דיו וציפורן + צבעי מים

עיפרון 6B

פחם

(: