חיים בלי רגשות

יש לה את החיים המושלמים. את הכל. 
חברים טובים איכותיים חתיכים. יש לה חברות רבות. יש לה חבורות שונות שהיא מקפצת להם בינהם.
כולם אוהבים אותה. היא תמיד מחייכת בתמנות, קורנת מרוב אושר.
תמיד צוחקת, תמיד מאושרת, תמיד מדברת קצת יותר מידי, תמיד שם. 
 שם בשביל לשמוע, שם בשביל לדבר, שם בשביל להיות, ושם בשביל... פשוט שם. 
היא דיי מוכשרת. לא הכי. היא ממוצעת היא נורמלית.
יש לה חוכמת חיים, תמיד היא תדע מה להגיד, איך לבצע, איך לעשות וכמה לעשות.
היא לא מושלמת, אבל היא שואפת לזה.
היא מנסה תמיד לחייך, למרות שעם הזמן, העצב בעיניים מנצח את החיוך.
היא מנסה לחשוב שכולם אוהבים אותה. אבל עם הזמן היא פשוט מבינה כמה שהיא שולית.
היום ההיא קורנת מרוב עצב. 
היא עצובה. היא מדוכאת.
אף אחד לא יודע למה.
ופתאום, שהיא כל כך הייתה קרובה לשלמות הזאת. רק היה חסר לה אהבה וקצת שינה.
היא נופלת. היא מתחילה לריב. היא מתחילה לבכות. ביא מתחילה להגיד אמירות שכל כך התאפקה לא להגיד.
נופלים. נשברים. לא מדברים.
שתיקה.

אין סיבה לירידה שלה, אין . לא זה לא בגלל שלא הייתה לה אהבה. פשוט נמאס לה. נמאס לה להיות מה שכולם מצפים ממנה להיות. אז היא לקחה הכל בקיצוניות.
רק חבל שיש לה להעביר תשעה ימים עם האנשים שהיא כל כך 'אוהבת'.
אוי חפש גדול, אוי כיתה ט', אוי שנת ט', למה כל כך קשה לי  ?

לפני כמה ימים עלתה לי תובנה.
תחשבו על ההפכים של המילים
מלוח
מחר
חמוץ
מה יצא ? מתוק ?
כמות המילים שיש לנו לתאר את הרע, לעומת כמות המילים שיש לנו לתאר את הטוב.
הלוואי שהייתי מתחילה להסתכל אחרת. המשך יום טוב