חיים בלי רגשות

זה היה כל כך דיסקרטי ונחמד, 
כל כך.
זה היה יפה ושקט, צחקתי על מה שהייתי אמורה לצחוק, לא סיפרתי יותר מידי,
וכמובן ששמתי לב למילים, לרמיזות, סתומה אני לא.  
אבל בחרתי לשמור על זה בסוד, אני יודעת שזאת לא אשמתי, ואני ודעת שזה עניין של כמה ימים,
אפילו פחות משבוע.
אני מבינה שאנשים בוחרים לדבר ולספר, אני מבינה את זה לגמרי,
אבל תמיד יש את האנשים ששומעים מהצד,
ואיך תוך כמה מילים קטנות, שהאדם הלא נכון שמע אותן מהצד,
וזה כבר לא דיסקרטי,
וזה כבר לא שקט,
וזה פשוט,
רועש.