חיים בלי רגשות

האנשים האלו שלא שווים אפילו שקל, ששם רק מתי שהם צריכים אותך אין לי כבר מה להגיד להם.
עד שאני לא באמת אתנתק, הם לא יבנו או שזה גם לא ישנה להם. 
אוי כמה שאני עייפה, יום הורים אני באמת שלא רוצה לדעת מה יהיה בו.
הדרכה זה מושלם והכל אבל אני מחכה ליום שאני אתפוצץ על הראשגד שלי או על הצוות שלי או משהו בסגנון.
אני מרגישה לא משמעותית. ואין לי למי  לבכות על זה שאין לי את המקום בו אני נושמת.

לפחות יש את השירים החסרי פואנטה האלו שמכניסים אותי לשלוותיות יתר.

אוף. אני לא צריכה לבכות אבל למה זה קרה כל כך מהר ולמה אני מפתחת משהו כל כך מהר ולמה אני לא יכולה לשים זין ולעשות מה שבא לי. 
יום הורים, אוי