נשף חנוכה, שטיח אדום, אורות, תפאורה, צלמים, תמונות, מלך ומלכת הנשף, להכניס את החום לחורף במילים אחרות. כמה קסם בכמה מילים קטנות, עד המילה האחרונה, חובה בן/בת זוג.
אתמול, ביום הולדת של חברה, ומה שהיה בעצם מפגש מסווה של כל החברים הצופיפניקים שלי, שמעתי ידיד שלי מדבר עם אותה חברה והוא אמר לה 'כל המרדף הזה שלכן בנות, החיפוש אחרי אהבה אחרי מישהו, שמת לב כמה זה מכניס אותכם לדיכאון ? כמה שזה מעציב אותכן ?' באותו רגע העדפתי להפסיק לצוטט מהצד, מרוב שזה נכון. אנשים נוטים כל כך להעצים את הבדידות, להגיד דברים כמו "חופשי זה לגמרי לבד", "לרווק אין מחוייבויות" ועוד. אולי יש אנשים שחושבים שזה נכון, שזה כיף, שזה טוב, אני בעד השמחה הזאת של הלבד, ממש. אבל זאת שמחה שלי אין אותה עכשיו. בתור ילדה בת 15, בכיתה י' שכל מה שמעניין אותה זה אהבה, או שטויות אחרות, אהבה תופס חלק גדול מחיי. אני לא יודעת איך בדיוק לפרט את כמה שזה תופס חלק גדול מחיי, עד שאני שמה לב שברחוב או בכל מקום, אני פשוט יכולה לשבת ולבהות, או בזוגות, או סתם מה היה קורה אם אני הייתי שם. ברור לי שיש עוד אלף ואם לא יותר בנות שעושות את זה, אני לא עומדת לבוא ולתת כאן הרצאה על כמה שחייבים שיהיה לך חבר או שעדיף להיות לבד, כי לא אין לי דעה בעניין. כלומר, מאוד כיף לי לקרוא את המשפטים המעצימים האלו, או את השירים המלאי שמחה על הלבד. אבל כשאני שומעת את שירי האהבה האלו, המלאי רגש, והמשפטים הנדושים האלו. למרות שזה עוד פוסט חסר עניין, אני רק אקשר את הנשף, בן זוג, בת זוג, כמובן שלחברותיי הציעו 2 אם לא ארבעה בנים, ואני כהרגלי, לבד, שאני אמשיך להכחיש את המובן שאני משתוקקת לאהבה, ופשוט אמשיך לשמוע שירים כמו אלו.
נ.ב גם בשיר הזה יש משפט : 'רק שלא יראו, רק שלא ידעו, שרע לי רע לי שלא ידוע עד כמה שזה רע לי, רע לי כמה שנורא להיות מנוכר לחיות עם עצמך כמו אידיוט' ופה אני יכולה להוסיף דבר קטן, כל הבודדים, שמחים שמחים, אבל בפנים הם רק רוצים למלא את הרייקנות הזאת ששוררת בהם. שבוע טוב.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
אחת מההמון