היא החברה הכי טובה שלי, ואני ואמרת את זה בלי ספק בכלל.
היא הילדה האהובה עליי, שאף פעם לא ימאס לי ממנה, שתמיד שאני ארצה שיהיה לה רק טוב. היא המשענת שלי, אני תמיד בוכה לה על שטויות, היא יודעת את הסודות הכי גדולים שלי, היא יודעת הכל עליי וכמו שצריך גם אני הכל עליה.
היא כבת משפחה בבית שלנו, וככה גם אני אצלה, היא ללא ספק פשוט האדם שלי.
אבל תמיד קורים הדברים הקטנים האלו שקצת מערערים את הביטחון באדם, כלומר.. שפתאום תמיד לה יש, ולך אין, שאת יודעת שיש לה פאקים בראש בגללך, שאת יודעת שאת פגעת בה בצורה בלתי הפיכה, ולא זה לא היה כאב פיזי, אלא פנימי, פשוט בגללי היא כל כך שרוטה בקטע האכילה, בגללי, כי אני קדחתי וקדחתי כמה שאני שמנה, והיא הייתה שם לשמוע, ושמעה, ויום אחד היא קמה בבוקר, וראתה מישהי אחרת, והחליטה שגם היא שמנה, מרוב שאני חפרתי, ומרוב שאמרתי, גם היא החליטה, ואז אני שמעתי אחרי שנאי קצת נרגעתי, שוב שמעתי ואני עדיין שומעת.
ופתאום היא עדיין החברה הכי טובה שלי, ותמיד היא תהיה, אבל פתאום כשלה יש, למרות שאני מאוד רוצה להגיד שאני לא רוצה שלה יהיה, אני שמחה, למרת שאני רוצה, מאוד, לא אני לא אגיד, כי היא שמחה, כי אולי זה יהיה הדבר שיעסיק אותה ולא איך שהיא נראת.
הלוואי ויכולתי לא לגרום לה להרגיש ככה, אבל לצערי זה ישאר חרוט לתמיד.
לילט.
בנוסף יש לי ולה רעיון, להתחפש לקרמיט -אני-
והיא למיס פיגי. מצאנו שמלות מגניבות כאלו באינטרנט, זה מגניב ?
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
אחת מההמון