חיים בלי רגשות

ההרגשה הטובה של שינוי, 
ההרגשה הטובה בלהיות משהו אחר,
האדם שאתה שואף להיות,
פורים, עוד רגע של הבנה חדשה.
המחמאות. התמונות. ההרגשה. הידעה שזה היה שווה את זה.
המסקנות. אין לי מילים לתאר.
חבל שזה נגמר. 

אני יכולה לבד. וזה האדם בשבילי.
אני אצליח לבד. אעשה את שיקוליי בלעדי מישהו אחר.
ואני אשיג אותו כמו גדולה.

הבאת הכוח האדירה של פורים. שזה לא יעלם בבקשה. 
ורק שזה לא רגע שמחה של מחזור.
 

מי היה מאמין שלפני שנה אפילו פחות, ראיתי את החיים שלי בצורה אחרת לגמרי, איי איך שגלגל מסתובב לו 
מה אני אהפוך להיות מהילדים האלו שמשקיעים מלא בבית ספר כי אין להם חברים ? 
אולי אני אהפוך לחכמה יותר, מי יודע 
היסטוריה ומתמטיקה הכינו את התופים אני מגיעה 

תמיד רציתי להיות מהבנות האלו שבחבורת אנשים שלהן מסתדרות יותר טוב עם הבנים וכו, 
אני סוג של ככה עכשיו. אוף למה אני מגיעה למצבים האלו.
לא מתחבבת בגלל מיניות וכו אני דובי ומכוערת, מסיבה אחרת, מסיבה של חברות וכו,
אוף אני שונאת את זה שאני איתן בבית ספר, פשוט שונאת הן כאלה קרות, הן כאלה לא יודעת כאלה קרות פשוט בא לי לבכות ולא יוצא לי ! אוף נמאס לי מהמצב איתן כל כך, באמת שאני שונאת אותן יותר בכל יום שעובר כל כך.
ארבע בנות, ארבע, אני אפילו כבר לא מדברת איתן, בנות שחלקן ורובן היו החברות הכי טובות שלי, הכי.
ועכשיו בנוסף לארבע זה רק הולך ומתגבר עוד ועוד בנות 'מצטרפות' אליהן. אוף ועכשיו שבוע שבט פשוט אני לא יודעת מה לעשות.........
ליד מי אני אשן בדיוק?? ליד עצמי ?? אוף וגם אני לא איתן בכיתה אז הן ילכו ביחד כל הזמן ואני אלך לבד כל הזמן כמו מסכנה חרא בחיים שלי.
אני פשוט לא אלך לשבוע שבט. זה מה שיעשה לי טוב.. אני יודעת את זה ועוד איך אני יודעת את זה.

אבל אז שוב אני אתרחק עוד ועוד ועוד. כי הן ידברו על הצחוקים שהיו בשבוע שבט ואני רק אגיד חיחיחיחי.
אוף חרא להיות אני.
למה הן כאלה זונות, למה אני בצופים ??????? אוף אני כל כך שונאת את המקום הזה, פעם זה היה המקום האהוב עליי, פעם, היום אני זורקת לאוויר את המילים אני שונאת את הצופים יותר מפעמים ביום.

אוף פשוט לא בא לי יותר לא בא לי נשבר לי מכולם אני פשוט שונאת אותן כל כך, באמת באמת באמת באמת.
כל כך כל כך. זה מדהים כמה שקשה זה להנות עם חבורת אנשים מתי שיש כמה אנשים שפשוט קשה איתם.
אוף פשוט אוף.
זה פשוט קשה כל כך לשלב ביין הכל, גם להתחבר עם אנשים בכיתה החדשה, לשמור על קשרים ישנים, להצליח בלימודים, להשקיע בהדרכה, להיות ב'נטע', להתנדב בFIXIT, לעשות הכל, הכל, להשקיע בחיים מעבר, לנסות לשלב. 
זה קשה ופשוט מספיק שמשהו אחד נחלש, ומשהו אחד מתחזק במקום, אצל אנשים אחרים, ופוף ממש עפתי מהמשוואה.

אוף הכל רגוע, הכל מתפורר. ומצד שני צומח במקום אחר.
למה אני כל כך תלותית במקום שמתפורר לי בין הידיים????
אני שונאת את זה.
טוב נו לפחות הצבתי לי מספיק הזהרות לא להירשם שנה הבאה לצופים.
החיים שלי מעולים, עד שאני נכנסת לשבט. ש אני נהיית קטנה כמו אבן ואני מתגלגלת לי מצד לצד. 
האנשים שם שואבים ממני כל כך הרבה, אני פשוט מגלגלת כמו אבן קטנה. אחת מאבני החצץ שם.
ולהלוואי ויכולתי לעזוב רק לחודש אבל לצערי אני מדריכה. שזה בערך הדבר הכי טוב בצופים למרות שזה גם חרא.