תמיד אשאר הילדה הקטנה של אבא. 
אני רואה באבא שלי דמות עילאית, משהו לא מהעולם הזה, גם אמא שלי היא דמות שנורא חשובה לי, אבל אבא זה שונה, אצל אבא זה אהבה אחרת, הוא תמיד יאהב אותי, בכל סגנון בכל צבע שיער, בכל משקל.. גם אמא, אבל אמא תעיר על זה, אמא לא תאהב את זה -לא זשזה פסול, אבל אבא, אבא הוא יאהב אותי תמיד, אבא מביט בי במבט כזה שנותן את כל מה שאני צריכה בחיים, הוא יוכל לרצוח את מי שיפגע בי, הלב שלו נקרע לרסיסים כשהוא רואה אותי בוכה, או עצובה, או שכואב לי סתם כך אפילו ממחלה, אבא  שלי היה איתי פעם אחת כשהייתי מאושפזת בגלל דלקת אוזניים חריפה, הוא החזיק לי את היד כשהכניסו לי צמר גפן ארון ועבה לתוך תעלת האוזן, שמעתי אותו מדבר בטלפון לאחר מכן ומספר שהיה מוכן לעבור את כל הסבל שבעולם רק שלי לא יכאב. אבא שלי, הוא הדמות הנערצת שלי, הוא המלאך השומר עלי, הוא תמיד יהיה פה בשבילי, אפילו שקצת קשה לו להביע רגשות, אני רואה את זה, אני חשה את זה. אני מרגישה שהוא מוכן לסכן את חיו למעני. במיוחד אחרי שאחחותי התחתנה, כאילו הייתה לו תחושה שהוא מוכן לשחרר מההגנה שלו עליה כי עכשיו יש לה מישהו שמוכן למות למענה. ורק אני נשארתי, הבת הקטנה שלו. 
ותמיד אשאר, הילדה הקטנה של אבא.

לאב יו דאדי ♥