מאז ומעולם הייתי נורא נגד כל הבלוגים שהם בעד אנה, מעודדים אנורקסיה וכ"ו. אבל יום אחד נכנסתי לבלוג רגיל לגמרי, אני זוכרת רקע ורוד וכינוי מצחיק והיו בו תמונות כאלה יפות ומגניבות מאוד, הופיעו בהן בנות רזות, רזות בצורה של דוגמנית, לא משהו נוראי. 
יום לאחר מכן פתחתי את הטלוויזיה ולאחר פחות מ6 דקות מצאתי את עצמי צופה בערוץ F! וראיתי את הדוגמניות הרזות האלו, על אותו הקונספט כמו בבלוג ההוא. אחרי שעה וחצי של צפייה המלווה ברייור על הגוף המיתולי שפתאום נכנס לי במוח נכנסתי חזרה למחשב, אפשר לומר שאז כבר ידעתי מהי הקטגוריה שכתבתי במנוע חיפוש. לא אחר מ - "טינספו". נכנסתי לבלוג אחד שהוא אימפריה גדולה בתחום הזה, הבלוג שנקרא - ThinspoQueen וואוו.  קראתי דף אחד והפה שלי היה פעור, כ"כ הרבה כריזמה, כ"כ הרבה אינפורמציה על מה בריא ומה לא, ועל איך להרזות בדרך המהירה ביותר, הרבה מוטיבציה, פוסט כזה שאחרי שאת קוראת אותו, אין סיכוי שבאותו יום את מכניסה פירור לפה שלך! אמא שלי באה בדיוק מהעבודה באותו היום, ישר סגרתי את המסך של המחשב, כאילו בריחה ממשהו, שיש לי מה להסתיר. והיא שאלה מה קרה למחשב, למה אני יושבת מול המחשב כשהמסך כבוי ואמרתי שסתם.. רציתי במילא לצאת. אבל ברגע שהיא עזבה את החדר הדלקתי את המסך והמשכתי לקרוא, עוד פוסט ועוד פוסט, מצאתי את עצמי קוראת וקוראת, ושומרת כמעט כל תמונה שהיא מפרמת שם,  וכשהגעתי כבר לסוף, הסתכלתי בתגובות שיש לה בפוסט האחרון, ולקחתי עוד בלוגים של טינספו ושל בכלל בנות ששובתות רעב, שצמות. שמרתי עוד תמונות בתיקיה שלי ועוד ועוד, ושמרתי את כל הבלוגים במועדפים.
אותו יום היה בדיוק לפני שנה. אני זוכרת אותו כאילו היה אתמול. סיימתי עם המחשב בשעה 5 לפנות בוקר.
מה - 11/05/2010 השתנו חיי. זה היה נחמד בהתחלה, זה באמת עבד, וראיתי את עצמי יורדת במשקל עוד ועוד.. אבל אחרי כמה זמן שכבר הגעתי לגוף האידיאלי עבורי - כבר היה מאוחר.. הרגלתי את הגוף שלי לאכול בסביבות 100-200 קלוריות ביום. היה קשה לי לאכול.
ועדיין קשה לי.

מאז אותו היום השלתי מעליי קרוב ל20 קילוגרמים.
ועדיין יש לי תיקיות מפוצצות בטינספו, ועדיין כשאני כמעט מתפתה לאכול אני רצה ומסתכלת בהן במקום, ולפעמים זה עוזר לי. אין ספק.
אפשר לומר שהשיטה הזאת נורא עזרה לי, באמת.
אבל באותה מידה כמעט, אולי קצת פחות, היא גם הרסה אותי. 

CATCH U LATER.