על-אף רצונו של המעמד הבינוני ב"תשלום
חודשי וקבוע שעולה כל הזמן", כדי שיהיה חייב להמשיך "לעשות" / לא יוכל להשתעמם, שמתי לב למציאות הפוכה:
דמי מנוי שסכומם
לא
גדל!
לדעתי בגלל שלעניים לא ידוע על
עצם קיומם של שירותים אלה:
עריכת דין.
העם ישכור אחד רק אם יהיה חייב
/
עם הגב לקיר,
לכן אפשר לקבל את אותה תמורה או
דומה לה גם ממי שלא בהכרח גובה את השכ"ט
הכי יקר.
אינטרנט.
"איכסון +
דומיין +
נפח תעבורה חודשי"
וגם "תשתית
+
ספק" הן עיסקאות שהעניים בכלל
לא מודעים לקיומן,
עובדה המאפשרת ללקוחות קיימים
לקבל שירות טוב מאוד עד מעולה בסכומים
נמוכים.
מחיר שתי ספרות = העניים לא יודעים שזה קיים. מחיר שלוש ספרות = רק שמעו על זה. ככל שהם מעורבים בזה יותר ויודעים מזה יותר: כך הם לוחצים על הפוליטיקאים שלהם להמשיך להעלות את המחיר עוד יותר, כי "לסיים לשלם" = שיעמום.
חלקי מחשב ואביזריהם. מי שלא מבין בהכנסות שואל "יש
לך מחשב?",
עניים שיודעים להרוויח שואלים
"באיזו
מהירות האינטרנט שלך?",
ורק המבינים בהוצאות שואלים "כמה
מחשבים יש לך ברשת הביתית?".
בזכות העובדה שלעניים אין מחשב,
לכל היותר סלולארי מיושן;
מחירי החלקים נישארים בתחום
הסביר ולעולם לא עולים לחמש/שש
ספרות כ"א:
מחיר ממוצע של רכיב כלשהו נישאר
3
ספרות,
וכלל המיפרט נישאר לרוב בתחום 4
ספרות (המחיר
הישן שייך לחדיש).
אני
משוכנע שלו לעניים היה מחשב:
כל מיפרט ממוצע היה עולה כמו דירה, וכמובן שהיינו חייבים הלוואה כדי לממן אחד (אם ישנה הלוואה ייעודית לעיסקה: העניים הם הבעלים / משתמשים בזה באופן קבוע).
סמארטפונים נישארים
בסכום ארבע ספרות כ"א,
כי כל העניים רואים אותם אצל אחרים אבל לא משתמשים בהם בעצמם. לו כן היו משתמשים בהם בקביעות וללא בעלות אישית: היו מעלים את המחיר לחמש ספרות; ע"י התעקשות על ההכי
יקר; *רק כי*
לוקח הכי הרבה זמן לסיים לשלם עליו.
עידכון 6/6/2014: כל הספרים עולים שתי ספרות - הסיכוי למצוא ספר בשלוש ספרות כמעט ולא קיים.
מסקנה: העניים לא יודעים מה זה "ליקרוא".
|
צרכנים שמפחדים מהשיעמום ו\או
לא מסוגלים להיתמודד עם שפע:
מכוונים
בכוונה להכי יקר רק כי האינסוף תשלומים
עליו מבטיחים 'לעשות עוד שעות'.
|
לכן הממשלה כן צודקת
בדרך הפעולה "הגבלות
על משכנתאות כדי למנוע את העלאת מחירי
הדירות":
א. ההלוואה היא עד 50%.
ב. ההלוואה היא בהתאם לכושר ההישתכרות: הלווה קודם מסוגל לשלם את ההחזרים במלואם, ולא קודם מחפש תירוץ ל 'לעשות עוד שעות'.
ברגע שהמעמד הבינוני והעניים לא
יוכלו להיכנס לעיסקה;
לא תהיה מאסה קריטית שתכוון בכוונה אל
הדירות הכי יקרות רק כי החזר
המשכנתא עליהן נימשך לנצח.
רכב:
רכישת כלי התחבורה עצמו.
תחום מעורב: מחירו הממוצע של רכב חדיש הוא שש ספרות; כי עניים שקונים רכב מהיבואן מתעקשים לקנות חדש בכל מחיר (בדיוק כפי שיתעקשו על דירה במרכז עם עדיפות לת"א רק בגלל המיקום).
רכב משומש עולה חמש ספרות; כי מאסה קריטית של עניים משתמשת ברכבים של אחרים, אבל הם אישית לא הבעלים של הרכב. למשל רוב הרכבים בכבישי ישראל הם ליסינג / רכב חברה / צמ"ה.
לו רוב האוכלוסיה
הייתה מחפשת לקנות בכוונה את ההכי יקר רק
כי לוקח הכי הרבה זמן לסיים לשלם עליו:
"מיליונים" לא היה מחיר בילעדי
לרכבי יוקרה.
הבעיה
בזה היא שהם גוררים אותי יחד איתם ללא כל
קשר לרצוני – לא כל דבר חייב להיות "דמוקרטיה"!!
"דברים"
לבית.
מתי בפעם האחרונה שילמתם מיליון
שקלים עבור מכשיר חשמלי כלשהו?
תראו לי מע'
ישיבה סלונית ממוצעת אחת
שעולה 2.5M
ש"ח!
ממתי תחזוקת גינה עבור
בית פרטי עולה 750K
ש"ח לחודש?!
עניים
רוצים את ביתם ריק ומעמד בינוני קונה
בעיקר 'תופסי
אבק'
אקראיים;
עובדה המאפשרת לאנשים חושבים
לרכוש את רצונם במחירים הגיוניים.
העיקרון:
כל מה שקשור
*במישרין*
ל"קורת
גג ואוכל"
תקף גם לעניים
ולכן מחירו עולה כל הזמן
/
כל מה שאפשר לחיות בלעדיו
כאילו אנחנו במאה ה17:
ישמור
על מחיר סביר וגם ללא דמי
החזקה/תיפעול.
1.
כשעניים קונים:
כל חדש יקר יותר
מהקודם.
ככל שהדירה נבנתה מאוחר יותר כך
מחירה גבוה יותר /
ככל שהמזון יוצר מאוחר יותר כך
הוא יקר יותר.
הקבלנים
ומוכרי המזון מעלים מחירים בקביעות;
כי קהל היעד העיקרי שלהם מזדרז לשלם מייד
כל מחיר שמוצע לו.
נכון
שהמחיר של "נופש
באילת"
עולה כל הזמן,
אבל ההבדל
הוא ש'אילת'
אינה האפשרות
היחידה לנופש,
רק כי זה מה
שהיתרגלת מההורים:
מז"א
זהה
בעקבה זול משמעותית וחו"ל
קרוב כגון קפריסין זול מאוד -
אפשר
לנפוש בחו"ל
בלי להיגרר אחרי העניים!!
נכון שמציעים לך 'הלוואה לחופשה'; אבל האם מחירן של *כל* החופשות הוא בהכרח שש ספרות?
רכישת בית היא ההוצאה
הכי גבוהה ומייד אחריה אוכל;
כי כל העניים קודם משלמים ורק אח"כ, אם בכלל, מבחינים במחיר.
מחירי השכירות עולים כל
הזמן;
כי המון 'לא מבינים בהוצאות'
מגלים את האפשרות לקורת גג בלי לקנות
בית – מבחינתם המון "קצתים"
זול יותר מ"יקר"
אחד.
2.
כשהמבינים-בהוצאות
קונים:
כל
חדש מקבל את המחיר של הקודם,
והמיתיישן
יורד במחירו עד שנעלם מהשוק.
למשל
סלולארי חדיש נישאר באופן קבוע
כ2K
ש"ח.
אם קהל היעד של "חיבור
לאינטרנט" היה
מסה קריטית של מעמד בינוני:
התשלום החודשי היה היום 1K
ש"ח.
אבל מכיוון שקהל היעד העיקרי כן מבין בהוצאות;
אנחנו משלמים היום על 5/10
מגה את מה שפעם שילמנו על חיוג/750kbit.
א. עצם
הפיצול בין תשתית לספק.
ב. הוספת
ספקים. ג.
כניסת ח"ח והוספת תשתיות כגון כבל תת-ימי
נוסף: הם כולם
הוכחות חד-משמעיות
לכך; שהביקוש
מגיע ממי שכן מבין בהוצאות.
עידכון 31/8/2013,
02:30
שיחות טלפון!!
זוכרים שמחירי השיחות הסלולאריות
היו בשמיים? זוכרים
שהגיע פוליטיקאי שכשר התיקשורת הוזילן
משמעותית?
מה
שקרה בפועל, במציאות
האובייקטיבית:
1.
העניים התלהבו מלדבר בניהם בדבר החדש (פירסומות אגרסיביות).
2.
במשך הזמן הם גילו שתיקשורת דו-כיוונית זה לא באמת חלק
מהם - כמו ילד
שמתלהב מצעצוע בחנות, ואז נוטש אותו לתמיד.
3.
מכיוון שהעניים נטשו את שיחות
הסלולאר;
לפוליטיקאים שלהם אין סיבה להמשיך ללחוץ
על העלאת המחירים כדי שהלקוח לא יוכל להפסיק לעבוד,
4.
וכך פוליטיקאי 'חברתי'
יכול היה להוזילם.
אם אי-פעם,
מסיבה כלשהי, מסה
קריטית של עניים תחזור לדבר בטלפון:
שום 'כחלון'
לא יעזור לנו, כי
המעמד הבינוני-נמוך
הוא רוב הישראלים (60%).
לו המבינים-בהוצאות לא היו
מיתאחדים: עד
היום היינו משלמים לנזק 3
ש"ח לדקה
בשיחות לחו"ל.
תמצית / סיכום: כדי לדעת את מידת ההשפעה של העניים על המחיר, אני goldy10; מציע בזאת שתי מדידות:
1. האם המחיר הוא שש ספרות?
2. האם חובה הלוואה כדי לממן זאת? ו\או הלוואה מוצעת למטרה זו בדיוק, כי אין שום סיכוי להשיג בעלות באמצעות משכורות בלבד?
אם חיובי לשתי השאלות לעיל; הרי שהעניים הם הבעלים של זה וגם משתמשים בזה בקביעות. בנוסף: *כל* שאר האוכלוסיה נאלצת להיגרר אחריהם, כי מדובר בשירות בסיסי.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
