אין לי מקום

ובשעה שהשמש עלתה מן הים, 

ישבו הם ביחד על החול.

יד שלובה ביד,

רגל מלטפת רגל.

ברקע הגלים רקדו זה בזה, וכך גם נשמותיהם.

הם שכבו לאחור, נינוחים. 

עצמו עיניהם,

חלמו על חיים.

עם שמש מחייכת, עננים לבנים,

ילדים, 

כלבים.

חשבו שלתמיד יהיו כך מאושרים,

יבנו בית, ומשפחה.

אך החיים לא באמת ורודים.