אף פעם לא חשבתי שמישהו יקרא לי ככה.
"מושלמת".
לא חשבתי על עצמי ככה. אני לא מושלמת.
בקושי יפה או מדהימה ידעתי להדביק לעצמי.
אני, שרוב זמן שהותי על כדור הארץ הסתובבתי עלי עם תווית שכתוב עליה "שמנה".
לא ראיתי את עצמי אחרת ולא חשבתי שמישהו רואה אחרת.
זה תמיד הלך מלפני, ריחף מסביבי. לא הניח לי ביום ולא בלילה, לא נתן לי מנוחה.
ואז הוא מגיע, ובפשטות כזאת אומר לי
"כמה שאת מושלמת"
ואני פשוט לא יודעת מה להגיד לו חזרה.
יש לי רק חיוך טיפשי על הפנים,
ויש לי איזו הרגשה כזו בגוף,
חצי רוצה להקיא חצי רוצה להתחיל לצרוח מאושר.
כנראה שהוא בדיוק מה שהייתי צריכה,
בשביל לקחת צעד מחוץ לגוף שלי,
לצאת מהקופסא הזאת, להסתכל ולהגיד
"וואו, כמה שאת מושלמת."