אז חשבתי הרבה על איך לסכם את התקופה שאני מגדירה אותה כאחת החשובות בחיי

זאת שמביאה אותי ממש בקרוב להפוך לאמא..

זאת שבמשך כמעט 4 שנים עשיתי הכל כדי להיות כאן.. 

וזה לא פשוט.. בכל זאת עכשיו כשהלידה אוטוטו מתקרבת, מי רוצה לחזוב על הכיזלונות של העבר.. 

רוצה לראות את ההווה, ולבנות את העתיד שלי ושלו ..

אבל זה מתבקש, כי בלי העבר והמסע הזה שעברתי, לא הייתי מגיעה לנקודה שבה אני נמצאת היום.

אז שננסה .. קדימה..  

הכל התחיל לפני כמעט 4 שנים (כאמור) , בדיוק נגמר קשר זוגי שגרם לי להבין שאני צריכה להחליט 

מהם סדרי העדיפויות שלי.. האם אני מוכנה להביא ילד לבד ואם כן איך עושים את זה. 

אז בת 33 , התחלתי לחקור, לדבר עם האנשים מסביבי, משפח וחברים, לחשוב עם עצמי ולבדוק כל מה שקשור לנושא

כזאת אני.. חייבת לדעת להיות בשליטה כדי להתקדם. (הרבה השתנה מאז..) 

אחרי כמה חודשים של הכנות מנטליות.. בכל זאת החלטה לחיים.. התחלתי תהליך. 

רופאת נשים, בנק הזרע, בדיקות גנטיות, בחירת תורם, התחלת טיפולים. 

שלא תבינו, כל הבדיקות האלו לוקחות כמה חודשים.. זה לא קרה בין לילה.. 

אבל אז הגיע הרגע ..

התחושה עילאית, הייתי כל כך בטוחה כי כל הבדיקות היו תקינות.. שזה קורה כבר בטיפול הראשון. 

עושים מעקב זקיקים, בדיקות דם להורמונים, וביום של הביוץ מזריעים.. 

לא אשכח את הפעם הראשונה.. יצאתי כשאני מחזיקה את הבטן בתחושה שתוך שבועיים הכל משתנה. 

כמה שהתבדיתי.. ובדיעבד.. אני שמחה על כך. 

וכך זה המשיך, טיפול שני, כישלון. טיפול שלישי - כישלון. 

ואז לאחותי מתגלה סרטן.. הדילמה אם להמשיך או לא איך לעשות את זה האם אני יעמוד בזה נפשית.

צריכה להיות שם בשבילה.. אחרי הפסקה קלה.. טיפול רביעי- כישלון. 

כל אלו מביאים אותי לנקודה שבה אני מתחילה לחשוב אולי משהו לא בסדר.. ואז מתחילים הבדיקות הנוספות

בדיקות פולשניות שכוללות, צילום רחם, והתסכלות למקומות הכי אינטימיים שלך שהופך את הכל לכל כך טכני וחסר רגש. 

הלשב הבא, טיפולי הזרעה בשילוב של הורמונים.

הגוף מקבל כל כך הרבה הורמונים שיכולים לגרום לסרטן ( באותה תקופה למדתי להכיר את המקום הזה גם בגלל אחותי) 

אבל המטרה בעינה נשארת.. ואז מתחילם עם הזרקות.. מהיום השלישי למחזור למשך שבוע יום יום זריק לבטן

האיזור מגורה, הכאב נסבל אבל צורב ושוב, מעקב זקיקים, בדיקות דם להורמונים והזרעה. 

טיפול חמישי- כישלון. זריקות, טיפםל שישי- כישלון. זריקות טיפול שביעי- כישלון. הפסקה של כמה חודשים כי הגוף כבר לא עומד בזה. 

טיפול מספר שמונה - זריקות - הזרעה - כישלון. 

מה קורה .. למה זה לא מצליח. המסע הריגשי בתהליך כזה הוא עצום. 

ואני כאחת שאוהבת להיות בשליטה, מביהנ שאין לי שליטה.. שזה לא תלוי רק בי, שהחיים יכולים להפתיע אותי.. עדיין.

ההבנה הזאת משנה אותי, משנה את כל התמונה גם בשביל עצמי וגם בשביל אחותי.. המקום הזה של לא לוותר בייחוד אם זה קשור לחיים שלי

התבהר לי יותר ויותר לא שוותרי לני כן.. אבל זה היה ממקום שקול יותר. בשליטה  יותר. 

פה הבנתי שאם אני רוצה את זה .. ואם זה מה שאני צריכה לעבור אז כנראה שזה השיעור שלי .. ובסוף אני אלמד מזה .

אחרי כמעט שנה וחצי של נסיונות עם הפסקות, טיפול באחותי והרבה בכי. 

עוברים לשלב הבא.. IVF 

תבינו שמבחינת הרפואה .. אלא הטיפולים שנחשבים עד עכשיו הייתי שפן נסיונות.. סטטיסטיקה.

גם כאן יש זריקות של הרומונים, אבל הפעם יש גם תהליך בהרדמה כללית של שאיבת בציות,

הפריית הבציות עם הזרע בתנאי מעבדה לייצור עובר או עוברים ( עדיף) ואז החזרה של העוברים לרחם. 

טיפול ראשון, 4 בציות  2 הפריות. 

החזרה ראשונה - כישלון. 

הפסקה של חודשיים ביןן טיול לטיפול

טיפול שני 12 בציות - הצלחה !! 12 הפריות - הצלחה !! 

האופטימיות מתחזקת , מחזירים 3 עוברים. - אין קליטה ברחם. 

הפסקה של חודשיים

נשארו 5 עוברים - רק 3 שורדים - החזרה מספר 3 

הריון !!!!! 

התרגשות שאין כמוה. 

מתחילים בדיקות ראשוניות.. בטא עולה..

אולטראסאונד ראשון, יש שקהריון, יש חלבון עוברי. 

אולטרסאונד שני.. השק גדל יש חלבון עוברי קוטב לא ברור. 

אולטראסאונד שלישי - שבוע 8 יש קוטב עוברי - אין דופק - הפלה 

תחושת אבל .. כישלון.. תסכול.. אין לתאר במילים. 

הפסקה של כמה חודשים עד לחזרה להמשך טיפולים. 

שינוי של בי"ח ושל תורם - משנה מקום משנה מזל כך אומרים לא ? 

וחזרה לשגרת IVF 

טיפול מספר 4 - זריקות, שאיבה 10 בציות 8 מופרות, החזרה של 2 . 

ללא הצלחה. 

בדיקות פולשניות - היסטרוסקופיה - בהרדמה כללית. קרישות דם ופגישה עם ראומולוג. 

טיפול מספר 5 - החזרה של 2 עוברים - בטא נמוכה - הריון כימי. 

בדיקה נוספת - פיפל.. שאיבת של 5 בציות, החזרה של 3 בציות. 

הריון !!!! בטא 139 - תאומים. 

וואוו.. לא ההיתי מוכנה לזה אבל מקבלת באהבה. 

מחכה בקוצר לבדיקת דופק לראות שהכל תקין. 

בדיקה ראשונה - 2 שקים - 2 דופק תקין עובר אחד קטן יותר.. 

ממתחינה שבועיים- אולטרסאונד- עובר אחד ללא דופק השני חי ובועט 

עד היום :) :) :) 

היום רגע לפני חודש תשיעי.. אני מחייכת.. על התהליך שעברתי

על התינוק שיגיע בקרו וימלא את חיי באושר

על ההערכה והלמידה במהלך כל השנים האלו שהביאו אותי למצב שבו החיבור שלי לעצמי הוא החזק ביותר שהיה אי פעם

שבו ההבנה שאני הולכת להיות אמא, היא בקרביים שלי בלי פחד ובלי חשש. 

שבו אני מקבלת בברכה איבוד שליטה ושחרור ורואה אחרת את העולם ואת עצמי.. 

מחכה בקוצר ליום שיגיע.. לא ממהרת לשום מקום .. שיתפתח ברחם עד שירגיש שהוא יכול לצאת.. 

ושידע שמחכה לו חוויה  חושית מלאה באהבה, ביטחון ואושר שימלאו אותו ואותי עד אין קץ.. 

עם המון אהבה לכל האימהות שעברו ועוברות טיפולי פוריות, ומבינות את המסע שלי.

עם המון אהבה והערכה לחברים ולמשפחה שליוו אותי בדרך. 

מתרגשת !!