25-07-2011 23:39
בית קברות.
הלכנו לבקר את סבא וסבתא, וסבתא.
השנה לקחתי קורס ניתוח יצירות אומנות. היום המידע הזה היה לי לרועץ.
תיאור:
לקבר של סבא וסבתא שלי יש בסיס משותף, ממנו צומחות זוג מצבות.
השיש בגוון אופ-וויט ובו סיבים עדינים, בהירים וכהים שמוסיפים קצת צבע לאבן הקרה.
פינות המצבה מעוגלות ובצדדדים נגלת אבן חשופה מוחלקת. שם המשפחה נכתב באותיות קידוש לבנה בחלק המשותף לשני הקברים.
הקבר של סבתא שלי בצורת מלבן. עשוי שיש שחור עם נקודות לבנות.
המצבה עם בסיס רחב, מוצרת ושוב מתרחבת. בפינתה מונח כד עליו חרוט השם של סבתא שלי.
החלקה של סבא שלי, שעוד בחיים, נמצאת בסמוך ומכוסה באבני דמויות חלוקי נחל לבנים.
ניתוח:
סבא וסבתא שלי היו זוג מקסים. סבא שלי לבד היה כמו שבר כלי.
סבתא שלי נפטרה במפתיע כשהייתי בן 15. כמיטב זכרוני, מרשלנות רפואית. הגוף שלה לא עמד במינון התרופות שקיבלה, או משהו כזה.
הסבא שכל משפחתו נטבחה באוקראינה, לקח אותי בהורדת ידיים גם בגיל 91, שתה כוהל 90% בלי למצמץ,
עבד במפעל לטנקים ושלח איזה גוי לבית חולים כי הוא פתח ת'פה על יהודונים,
אותו סבא היה שבור, 5 שנים לבד עד שמת.
בצד השני, סבתא שלי שכל החיים שלה היו הבנות שלה - חלתה באלצהיימר.
המחלה שלה הוציאה את אופיו ה"זקן" של בעלה, סבא שלי. יש מצב שאם הם היו חיים במאה ה21, הם היו מתרגשים מזמן.
אז היום אני רוכן מעל לאבן של סבא וסבתא שלי ומקרצף אותה כאילו מחר לא יכסה אותה אבק.
אני מחליף מחשבות עם עצמי.
החול והאבק בראש שלי היו כמו דם שאני מנסה לשטוף מהאבן.
עברו עשר שנים ועדיין התחושה מצמררת.
האווירה מסביב לקבר שלהם מחוייכת, כרגיל.
מספרים סיפורי "סבתא פולניה" ויורדים על סבא שהתייחס לדוד שלי תמיד כאילו היה ילד.
אחר כך, הלכנו לראות את הקבר של סבתא. קבר אחד יותר מידי.
עם כל המידע שיש לי בראש, על תיאור ניתוח ומתן פרשנות - לא יכלתי להתעלם מהתובנות שהכו בי באותו הרגע.
פתאום היכה בי איך אבן שאמורה להיות גנרית וחסרת כל משמעות, מנציחה ומשקפת את חייו ומותו של אדם.
נפל האסימון, שממש כואב לי על איך שהקבר של סבתא שלי נראה, אל מול הקבר של סבא וסבתא שלי.
תמיד אמרת שאת רוצה שיביאו לך פרחים כשאת בחיים ולא כשאת בקבר.
מה הוואזה הזאת עושה על המצבה שלך ?
זאת לא את. מגיע לך יותר, סבתא.
00:24
בבלוג זה
בכל הבלוגים
