יום חופשי הוא כמו הפסקת קפה למחשבות השגרתיות, אפילו אם הוא מנוצל רק כדי לשכב על הערסל עם הרגליים למעלה, ולהביט אל מיעוט העננים שזז לאיטו בשמיים. יש פיסות של כחול מבעד לסבך עלי תאנה גדולים, ועלי פיקוס הממורכזים בירוק וגבולותיהם טבולים בלבן. זה באמת היה יום יפה, ואפילו השכנים הרועשים במעבר לגדר הצהובה לא הרעישו כבכל שבת. ביום כזה נותר רק לעצום את העיניים ולהתמכר למוזיקה הרגועה, לטעם השוקולד על הלשון, למגע הרוח של אמצע מאי על האף והלחיים. לולא היתה ארוחת צהריים, יכלתי להיות שרועה בפוזיציה הזו עוד כמה שעות. אולי היה מתמזל מזלי והייתי נרדמת תחת צילו של העץ וצלילי הציפורים העצלניות, כשהספר מונח על פרצופי כפועל יגע בהפסקה הנחשקת מיום העבודה המפרך. חולמת על הדמויות העגולות בדמותם של שחקנים המשחקים על הבמה שלא אזכה להיות בין צופיה. חולמת על עוד ימים שכאלו.

נמשים