אי אפשר להגיד לצ'יפס על האש: "נו" |
 כינוי:
בת: 29
RSS: לקטעים
לתגובות
|
<<
מאי 2013
>>
|
|---|
| א | ב | ג | ד | ה | ו | ש |
|---|
| | | | 1 | 2 | 3 | 4 | | 5 | 6 | 7 | 8 | 9 | 10 | 11 | | 12 | 13 | 14 | 15 | 16 | 17 | 18 | | 19 | 20 | 21 | 22 | 23 | 24 | 25 | | 26 | 27 | 28 | 29 | 30 | 31 | |
הבלוג חבר בטבעות: | 5/2013
הנה אני מתחילה
לפעמים אני ממש משתוקקת להיות אתה לאיזה יום-יומיים. לדעת איך זה מרגיש להיות אתה, מה עובר לך בראש היפה והמסתורי הזה שלך. איך אתה חושב. לראות עד כמה דומה ושונה אתה ממי שאני מכירה, להשלים את החסרים בדמות שלך שאני אוהבת על כל תכולתה. אני לא אבהל ולא אברח, זה בטוח. אתה מדהים אותי מעצם היותך, וכל מכלול התכונות שלך והמחשבות שלך הם בעיניי משהו קצת נשגב לפעמים. שונה. מה כוח העל שלך, אני שואלת. שלי הוא אין ספור תאים במוח המוקדשים לזכור כל מה שאי פעם נאמר וקרה בינינו. ומה שלך? אתה חושב כמה שניות ואומר שאתה לא באמת יודע. גם אני לא יודעת להגדיר אותך, כי חוץ ממילים שברכות יום הולדת כבר שחקו, אני לא מצליחה למצוא שום מילה קיימת שתקלע לתאר את התחושה של ללכת לידך, כאילו אתה מותיר אחריך שובל לא ברור. רק אופפת אותי מין הרגשה כזאת שאתה "כל כך". אני לא יודעת מה בא אחרי ה"כל כך" הזה, אבל זה לבטח משהו טוב. מאד. הנה, רואה, אפילו התחלתי לכתוב "מאד" כמו שאתה כותב. משהו בי נורא רוצה להשפך לתוכך, לממש באמת את הכמיהה להיות גוף אחד גם בנפש. אבל אולי בינתיים זה יותר מידי לדרוש. העיקר שאתה שלי. אז אפשר חיבוק?
| |
|
בבלוג זה
בכל הבלוגים
