דברים שרציתי לומר

אני כבר לא היהלום הכי מבריק וזוהר בקופסאת התכשיטים , כבר לא מסתכלים עליי באותה הערצה כמו פעם , באותו מבט משתאה ,

בימים עברו הרגשתי חלק מכתר , הטופ שבטופ , אנשים נבאו לי גדולות , אמרו "זאתי תיהיה עוד על צוואר המלכה !"

אז האמנתי , האמנתי שאשב לי בשקט בקופסא ואחכה , והמלכה תבוא ותקטוף אותי , תרצה אך ורק אותי ,

אולי אפילו שליחים , וגם אם לא למלכה , לגברת הראשונה , או אולי לנסיכה ... סמכתי בעיניים עצומות שאין לי צורך לעשות מאומה

להיות זוהרת ומבטיחה כמו תמיד , כבר יבואו לחפש אותי , אני כבר אזרח , אתם אל תדאגו

והם ? רק הגדילו ושיבחו , עם הברק הזה , המלכה והנסיכה והגברת הראשונה וכל משכילות ונשות משכילי העם , ירצו בה !

אז הרפתי , אמרתי , יבוא מי שיבוא , אין בליבי דאגות , למען האמת , מאסתי כבר בקולות שרחשו סביבי ללא הפוגה

העדפתי כבר להישאר בקופסא , המוכרת הבטוחה והחשוכה , כבר לא חשתי צורך להימצא על צוואר מלכותי ,

אז נחבאתי מעט אל הכלים , לפתע זרחו על ידי בניצוץ מוקדם כמה אבני אודם , וקריסטלים משובחים וקטנים , כולם משובצים להם בשרשראות צמידים ונזמים

מחכים לענידה , משתדלים עד מאוד , ואף מקבלים את הערכתם על כך ונענדים ערב אחר ערב ,

ואני כבר לא נחבאתי , לא היה בכך צורך , ההפוגה לה ייחלתי החלה מתממשת ווהקופסא אט אט החלה מתמלאת כל טוב , אבני ספיר וברקת , טורקיז וטופז , מכל הסוגים , וכולן מתפארות במלוא הדרן על נזר או סיכה או עדי אחר , כל אחת מעט שונה מקודמתה , אך כולן דומות דומות 

ואני , הבטתי בכולן מהצד בפליאה או פירגון או קנאה משהו , לא עושה מאומה , כהרגלי ,

עכשיו

אחרי השנים של התהילה 

הקופסא כבר מלאה עד גדותיה

ומחפשים קצת מרווח לנשימה 

אומרים

אולי יפטרו מהיהלום

גם ככה הוא רק תופס מקום

לא מקשט או מוסיך איזה יופי

וגם ככה , כבר מזמן אין לו אופי

אולי צריך להיות יותר מסתם יהלום בודד בקופסאת תכשיטים