דברים שרציתי לומר

אני מנסה , באמת ! אבל אני נכנסת לוואטסאפ ועוברת על האנשי קשר , מכל אחד אני סולדת יותר מאשר מהאחר  כל אחד מעלה בי איזה גועל או דחייה או סתם שיעמום וחוסר רצון לדבר , ואז בלי משים אני נכנסת לבלוג ... מחכה לתגובות , כותבת טיוטות משקרת לעצמי שזה לא קשור לבלוג ... הבלוג קיים הרבה זמן ובכל זאת יכולתי לדבר עם אנשים, אולי איבדתי את כושר הדיבור , ואןלי אני צריכה להפסיק לחשוב מה יחשבו עליי , להשתחרר , ולאט לאט אני באמת יחזור לעצמי , ואחזיר את החברים והשיחות בו בזמן .. אבל אני באמתאתפוס טיפה מרחק , לא בריא לי כל כך הרבה alone time

בימים האחרונים כשהעמקתי בספר שלי שאין בי כוונה לשתף את שמו כי חפרתי עליו ומישהו יקשר , עברתי איזה שינוי או משהו לא מוסבר , בעיקר משהו לא מוסבר , החלתי לחשוב כאילו אני כותבת , לדבר על עצמי בגוף ראשון אבל רק בלב , להרגיש משוררת ולרצות לכתוב עמודים על גבי עמודים שלי - ממני לאנוכי.

התחלתי להתגעגע לשיחות עמוקות שהייתי מעבירה עם אנשים , להפתח באמת ולהרגיש את העור נושל ממני חתיכה חתיכה כאילו הזמן עובר עליי אבל רק מבחוץ , ואמרתי , איך אני מסתדרת בלי השיחות שכל כך אהבתי פעם , שהייתי יכולה לשבת שעות עם בן אדם שפגשתי עכשיו ולדבר על מה שבאמת כואב לי , ופתאום - ריק לי , ואין הרגשה , ואין דמעות שעולות בגרון , והנושאים פשוט לא נוצרים , ואני מנסה להבין אם זה סבא , או הבלוג שהיה לי לחבר יקר , אולי יקר מידי ... אז אני לוקחת פסק זמן (ושוב נזכרת בסבא ואומרת לעצמי - יהיה בסוודר) מהבלוג , ונתראה בשמחות