יש את הקטע הזה שבנאדם קם בבוקר ומספר לעצמו מה הוא צריך לעשות היום וזה נותן לו תחושה כזאת של עקצוצים חשמליים בידיים ובעירה כזאת ברגליים וזה מה שמזיז אותו לקום ליום שלו לבצע אותו

ויש את הקטע הזה שבנאדם קם בבוקר ומספר לעצמו איך כל הדברים שהוא חשב לעשות היום הם לא באמת חשובים ושבכלל מה הטעם בכל הסיפור הזה שחוזר על עצמו כל יום ואז הרגליים שלו קרות והידיים שלו מאובנות והוא נשאר מתחת לשמיכה 

ואני מתפללת להרגיש תמיד נחוצה וחשובה ולחשוב שהעוגיות שלי זה הדבר הכי מוצלח שיכול לקרות לשבת הזאת שבפתח אבל היות ובנקודת הפיכחון פעם אחת כבר הייתי ולמדתי שאפשר לעשות אחרת או לא לעשות כלל ואפשר שיהיה לי תחליף לא רע בכלל

זה כואב לדעת את האמת וזה מצריך כוח כדי לבעוט בה ולא לחיות לפיה