מאיזה נקודה בחיי זה התחיל

שכל דבר נעשה כבד 

יום הולדת.. כבד.

יום נישואין.. כבד.

חופשה.. חג.. שבת.. כבד, כבד, כבד.

מתגעגעת לקלילות, לסתם, לפשטות

מואסת במשמעויות כפולות, נסתרות

בלב שבוכה במסתרים 

בנשמה פצועה מיוסרת

שזוכרת בכל רגע שהטוב הזה הוא לא לעולמים.

יום נישואים שמח שיהיה, אה?