אוקיי אז קיצר ככה...
היום אני יוצא עם חברים לסרט בגלל שיש לידידה טובה מאוד שלי יומולדת ואין לי שמץ שלמושג מה כדאי לי לקנות להההה!!! יש רעיונות למתנה בישביל ילדה טיפוסית בת 14 שאוהבת אנימה? אני חושב שכדאי שאני ילך לחנות וכבר יחליט שם...
כיצר, מחר ל"ג בעומר שמיום ליום ניראה לי יותר כיף... P;
אהההה חמשו"ש הבא אני נוסע לאילת עם אבא שלי וזהו ניראלי....
אההה והסיבה לפוסט הזה (פשוט רציתי למצוא זמן מתאים לדחוף ת'נושא הזה): GLEE♥
קיצר GLEE זאת הסידרב האהובה עליי!!! כולם אומרים שזה בסך הכל חיקוי של הייסוקל מיוזיקל אל זה ממש רחוק מזהההה! אם אתם כל כך חושבים ככה, תשקיעו קצת זמן מ "החיים העמוסים" שלכם ותיראו את GLEE, ואז תשימו ♥ שאילו שני דברים שונייים לגמריייייי!
GLEE משקף לפי דעתי ת'נוער של היום. אולי זה לא מצולם בישראל והדמויות שהשחקנים מגלמים לא כל כך מגיעולות כמו האופי הישראלי, אבל זה מבוסס על אותו העיקרון! גיל ההתבגרות! ומה שעוד מעצבן זה שילדים שבחיים לא ראו ת'סדרה פתאום קמים וממציאים דברים ואז סוחפים עוד עשרות אנשים איתם! גם- אנשים שבחיים לא ראו דקה מהסידרה!
אני מאוד מתחבר לסידרה הזאתי כי יש בה פאן (צד) מוזיקלי ואני מאוד מחובר למוזיקה... כולם אומרים שאני זייפן שלא מהעולם הזה ושאם הייתה תחרות זיופים הייתי מנצח, אני חושב שזה לא ככה... וגם אם אני לא שר טוב, זה לא אומר שאין לי שמיעה מוסיקאלית אלא זה אומר שיש הבדל בין ה טון שאני שומע שאני פולט לבין הקול שבאמת נפלט וזה ממש לא סותר שמיעה מוסיקאלית!
אהה רציתי גם לדבר איתכם על מקום שהדרכתי והפעלתי אותו: "חדר שואה". בבצפר שלנו הקימו חדר שואה ואני עזרתי הקים אותו ותיפעלתי אותו והדרכתי בו. קיצר, זה הפרוייקט הכי מושקע שהבצפר משקיע בו! זה שנה עשירית שמקיימים אותו... וזאת השנה השניה שלי בבצפר אז יצא לי להיות שם רק שתי עשיריות מאז ההקמה.... החדר הזה זוהי התערוכה הכי מושקעת בצורה מזוויעה (כי בעצם מה שמוצג שם מזוויע לגמרי!!!). בין האורחים שביקרו שנה בחדר: תלמידים רבים מבית הספר, שגריר ארה"ב, אנשים ממשרד החוץ, מנהלת ביה"ס, מנהל הקירייה, ראש העיר והסגל שלו, מורים ועוד הרבה אחרים! לרוב המבקרים אמרו לנו: "אתם עושים עבודת קודש" וזה חימם את הלב.
אתם בטח שואלים את עצמכם "למה עבודת קודש?!". אז ככה, קודם אני יצטט שיר ואחר כך יסביר אותו (וזה גם יעזור לי להתכונן למבחן בספרות) ולמה זוהי "עבודת קודש".
בחזרה לאושוויץ / אבנר טריינין
ָכַרְתִּי רַק אַחַת:
שִׁקְשׁוּק
הַגַּלְגַּלִּים,
פַּסֵי- בַּרְזֶל מְמֹרָטִים,
מְמֹרָטִים,
מְמֹרָטִים...
יָדַעְתִּי רַק אַחַת:
לֹא אָמוּת
עַד שׁוּב אֶרְאֵם:
שְׁקֵטִים,
חֲלוּדִים,
מַעֲשִׂיבִים,
מַעֲשִׂיבִים...
וּבָאתִי:
שְׁקֵטִים,
וַחֲלוּדִים,
מַעֲשִׂיבִים
הוֹ, כַּמָּה פְּרָחִים!
פירוש
בעצם בשני הבתים הראשונים מדובר על הזיכרון של המראות הנוראיים של השואה ושל קרונות המוות לאושוויץ.
בבית א' הוא זוכר את זה שמרוב שימוש, פסי הרכבת נשחקו, אך נצצו.
בבית ב' הוא אומר שהוא חייב לחזור לשם! בישביל לראות שהם שקטים (שלא משתמשים בהם כבר) ושהם כבר חלודים (מאותה הסיבה).
בבית ג', הוא כבר שם בחזרה. ומ הוא רואה (בזיכרונות את אותו מקום) את פסי הרכבת הממורטים. אבל מעשית אל מול עיניו הוא רואה פרחים! (?!)
באותו מקום שרצחו מיליוני אנשים חפים מפשע יש פרחים! זה אומר, שלאט לאט, הזיכורון נשכח, הולך ודואך! איפה "נדרתי הנדר לזכור את הכל. לזכור ודבר לא לשכוח"?! ולמרבה האירוניה: היום בסמוך למחנה ההשמדה הנוראי הזה הוקם הקניון האטרקטיבי ביותר בגרמניה. ולא רק!; מצידו השני של המחנה הוקמה שכונת יוקרה עם בתים מפוארים. מ~ז~ע~ז~ע !
עכשיו, למה זה "עבודת קודש"? אמרו לנו זאת כי בעצם אנו דואגים לשימור הזיכרון "בלב ישראל לדור... דור...".
~
קשה הא? לצערי זה לא "יעבור עד החתונה"!
~
~
קצת קשה עכשיו לעבור לנושא אחר...
עדיף להשאיר את זה ככה, ובפוסט הבא לכתוב כבר על היציאה ול"ג בעומר ושאר הדברים.
~ronchi4u2go~
כינוי:
ronchi4u2go
בבלוג זה
בכל הבלוגים
