תל אביב - הונג קונג

המיים פוגעים בי

הקור משתק

הנשימה קטועה והלב דופק

הידיים זזות,

אין רחמים יש מטרה

שוחים ושוחים

הכל רטוב מראש ועד סוליה 

רצים על החול אל החלק הבא

העלייה , הטיפוס הנה הכל שוב מתחיל

הרגליים כבדות יותר מהרגיל

האדמה רוויה חלקה

העצים משמשים נקודת אחיזה

מושכת את עצמי, קדימה

מוצאת כוחות מתוך תוכי

אי שם פנימה

מתקדמת לאט, לאט עם עצמי

רק הרוחות הקרות מחבקות אותי 

המדרון מסתיים, כמעט נופלת

הענף בולם ואני מתרוממת

מדשדשת בבוץ לעבר הסלעים

נעזרת בחבלים

כמו מכשול אחר מכשול

שלב אחר שלב

מחליקה על הסלע

פוצעת את הברך עכשיו

אף אחד לא פה לעזור

רק אני לעצמי, אני קמה 

עומדת ממשיכה בדרכי

והנה היער ועוד מעט הסוף

סבוב אחרון מגיעה אל החוף

חוצה את קו הסיום יודעת בלב

גאווה עייפות וקצת אכזבה

אך מרגישה גם חזקה

המירוץ בריפלס ביי - הרפתקאה מדהימה. עם קסדות (ללא חגור) יצאתי שוב לכבוש הר . כל חלק מהמסלול

היה אתגר בפני עצמו. תווי השטח לא הפסיק להשתנות, חוף הים, מדרכה, הר חלקלק, סלעים ענקיים. ובין לבין פתאם מתגלה בתוך הערפל שאפף אותנו  נוף עוצר נשימה. תמונה אחת הייתה מנציחה את האירוע. אבל הפעם לא לקחתי איתי כלום..... וכך שוב זה התחיל.

חוף הים, אוירה טובה, מזג אויר קר, 300 אצנים מתכוננים והנה יריית הזינוק, יצאתי לדרך בעקבות ההמון , הראשונים הקיפו את סוכת המציל ורצו לעבר המזח והחלו קופצים ממנו אל הים, המראה מרחוק נראה כמו כלבלבים קטנים, בתוך המים המון ראשים. אני מתקרבת וקופצת, מכת הקור שאני חוטפת מפתיעה אותי לחלוטין הנשימה שלי נעתקת ולוקח לי כמה שניות להתעשת ולהתחיל לשחות, אני מסדירה נשימה, שוחה ויוצאת מהמיים לעבר המסלול. אנחנו מתחילים לטפס. בכל מקום שהמסלול הוא מישורי אני רצה, מדלגת בין אבנים ושורשי עצים, לפתע פקק תנועה אנושי עוצר אותי, העלייה להר חלקלקה ואנשים נעזרים בכל ענף הבא ליד כדי לטפס. אני מושכת את עצמי בכבדות, לרגע, לא מצאתי אחיזה ומישהי נותנת לי דחיפה מאחור , תודה אני צועקת. אני מזכירה לעצמי שאין רגע להתמהמה אני במירוץ, ואני מנסה למשוך את עצמי ולהתקדם. המסע אל עבר הפסגה ממשיך דרך צמחייה סבוכה ששורטת לי את הרגליים, אין לי מושג על מה אני הולכת, אני מקווה שלא אעצבן איזה נחש, שגר בשכונה. קבלת הפנים בפסגה אינה נעימה בכלל יש רוחות קרות חזקות שמנשבות וכולנו מתישבים על הטוסיק כדי לרדת את המדרון. מידי פעם נשמע רעש חזק, מישהו תפס תאוצה והחליק. בסוף אני כמעט נמרחת על הסלע, אבל ענף מציל אותי מהפדיחה. החלק הבא מורכב מסלעי ענק, חלקלקים, פה אני מצליחה ליפול ובגדול , נפילה אמיתית בין הסלעים לתוך שלולית מים. אני קמה וממשיכה, כל אחד לעצמו,זה מירוץ אני מזכירה לעצמי , זה לא טיול שנתי. בחורה שהייתה לפני הייתה עדה לנפילתי שואלת אם אני בסדר? נו.. מה נראה לך חשבתי , ברור שאני לא בסדר ולא לא התחשק לי פתאם לראות את השלולית מקרוב. אני עונה שכן ויאללה ממשיכים. כפופה קמעא כדי לתפוס במשהו אם אחליק שוב. שוב פקק תנועה, הפעם יש חבלים שיש להאחז בהם כדי לעבור מקטע מסוים. מגניב! עוברים בשלום. סולם קטן והופ שוב במסלול מישורי, הפעם מתגלה נוף יפיפה, בכל מיני נקודות בדרך עומדים מתנדבים ומכוונים לדרך הנכונה, זהו עכשיו המורד, לבסוף המדרכה עכשיו אל החוף והנה קו הסיום, עשיתי את זה!

ואו זה היה נהדר, חוויה בלתי נשכחת

אוחזת