אחרי רמיזות, הקמת ממשלת אחדות ברגע האחרון, פרישתה של מפלגת קדימה מאותה הממשלה זמן קצר לאחר מכן, הגיע זמן בחירות.
לא באיחור, לא בהקדם, כנראה שזה דווקא הזמן הנכון.
כהונה של כמעט ארבע שנים, די מכובד, ועם זאת, מהרגע שראש הממשלה הכריז על בחירות, ועוד לפני שהכנסת הצביעה על פיזורה, בטרם נקבע תאריך, הגיע הזמן לחשוב למי להצביע.
זה התחיל כבר אתמול, כאשר ראש הממשלה ביקש שוב את אמון הציבור, ושאר ראשי המפלגות התחילו להתכונן לאותו יום, שבו הם אולי יצפו במפלגתם מתרסקת, אולי דווקא נוסקת.
למען האמת, זה נראה כמו החלק המעניין ביותר בפוליטיקה הישראלית: איזו מפלגה תתרסק בבחירות ואיזו תפרח?
הרי כל היתר כבר ידוע מראש: פוליטיקאים מפזרים הבטחות, מציגים מצע, וברגע שהם נבחרים, הם פועלים קצת אחרת (במקרה הטוב).
מעטים הם הפוליטיקאים שמבטיחים ומקיימים, ולמען האמת, קצת קשה לזכור את כל ההבטחות שלהם.
הפעם, על הפרק עומדים שוב הנושא הביטחוני והנושא הכלכלי, גם אם מזוויות שונות מעט מפעמים קודמות, ונראה שזה ייראה אחרת.
אבל האם ההצבעה שלי תהיה אחרת מהפעם הקודמת?
אז הצבעתי לתנועה שהאמנתי בה, שהעומד בראשה נראה לי כרע במיעוטו.
למען האמת, מבחינת מנהיגות, הוא עדיין נראה כמו הרע במיעוטו.
אך האם זה מספיק?
יותר קל לי להגיד למי אני לא אצביע, למי אני אתנגד, מי יכול לשכוח מהקול שלי.
הרבה יותר קל לראות מאיזו מפלגה אני רחוקה.
כמובן שאני מדברת על מפלגות השמאל למיניהן, החל בחד"ש ומר"צ ועד למפלגת העבודה, שהתרסקה בבחירות הקודמות, ואולי תצליח להתרומם בבאות (סיכוי לא רע לדעתי, אחרי שברק עזב).
מפלגת העצמאות לא ראויה לדעתי, אולי כי היא מזכירה לי את סיפור הקמתה של מפלגת "קדימה", ואולי גורלן של השתיים יהיה דומה, בהבדל קטן: יש סיכוי שמפלגת "העצמאות" לא תזכה לעבור את אחוז החסימה.
למפלגות החרדיות אני לא אצביע, לא מפאת שנאת חרדים חלילה, אלא מפני שאין בהן נשים, והם לא רואים שום סיבה שתהיינה נשים ברשימת המתמודדים לכנסת.
נשארתי עם ארבע מפלגות לבחור מהן, שתיים גדולות ושתיים קטנות.
המנהיג של אחת מהן אומר כמעט כל מה שהוא רוצה, בלי לעצור יותר מדי, ולפעמים הוא צודק, אבל לפעמים אני מתקשה להסכים עם דעותיו ודרך הנהגתו את מפלגתו.
המנהיג של מפלגה אחרת כמעט ולא נשמע, אולי התקשורת מעדיפה להתעלם ממנו.
מנהיגה של המפלגה השלישית היה אחראי לשחרורם של מעל אלף מחבלים (או סייענים, ואני לא רואה הבדל של ממש בין השניים), ולכן קשה לי להאמין בו, וקשה לי להאמין שהוא יוכל להוביל את מדינת ישראל בזמנים קשים מבחינה ביטחונית, אני לא בטוחה שהוא יעמוד בלחץ.
המפלגה האחרונה שנשארה לא תהיה מפלגת השלטון הבאה, ואינה צפויה להגדיל את הייצוג באופן משמעותי בכנסת הבאה.
כך שהבחירה היא קשה, הרבה יותר משהייתה בעבר.
אין סיבה למהר.
את ההחלטה אני יכולה לקבל גם בעוד חודש וגם ביום הבחירות עצמו.
בסופו של דבר, זה לא יתמצה במי שמנהיג את המפלגה, אלא במי שיהיו מועמדיה לכנסת, בחבריה שצפויים להיות המחוקקים, וגם אז, כדאי לזכור שההבטחות שמפוזרות בתקופת בחירות הן רק מילים שנזרקות לאוויר על ידי אלו שרוצים לזכות באותו מושב נכסף.
ממילא אין מפלגה שמתאימה לי בדיוק, אין מפלגה שהיא כפפה ליד, יש רק את אלו שקרובות יותר להשקפת עולמי.
מבחינתי, היה הרבה יותר פשוט לבחור בין שתיים או שלוש מפלגות בלבד, מבלי להתעמק בהבדלים הקלים בין מצעי המפלגות שיש סיכוי סביר שאצביע עבורן.
שתיים או שלוש מפלגות, שיש ביניהן הבדלים בולטים, ועם זאת, גיוון בין חברי המפלגה.
אבל היום שבו זה יקרה עוד רחוק, ועד אז, כולנו נצטרך להתעמק בהבדלים הקלים שבין המפלגות השונות, ובחלק מהמקרים להרגיש כמו מי שהימרו ומחכים לתוצאות ההימור.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
