אני לא יודע אם התאמתי את עצמי לאיך שהם מרגישים לגבי בית ספר או שהם התאימו לאיך שהרגשתי
ככה או ככה - יש הסכמה ללא כל ספק אפשרי שהמערכת פועלת בצורה כל כך איומה שזה מביך ובהחלט מקום להפתעה מכך שהמערכת עדיין זזה
אני חושב שכל אדם בריא חברתית מסכים במדויק עם זה:
"אני אוהב את הכיתה/שכבה/בית ספר, לא את הלימודים"
אצלנו בכיתה המצב אפילו מטומטם יותר
"כל אחד והחברים שלו" זה כנראה מציאותי, אבל "לימודים מעל הכל" זה שטויות
אני בשום אופן לא אומר "לימודים לרצפה לכו לרצוח מישהו ולמכור סמים" אבל אם תסתכלו על זה זה גם דרך חיים. (איומה)
זה כנראה משהו שלמדתי "מנהיגות" ניסיתי להסביר לעולם כלומר לאמא שלי שלימודים זה לא כל מה שחשוב לצערי אני בן 15 מידי שאמא שלי תחשוב אחרת פתאום
גיליתי שאמא שלי היא נטל ענקי ומה שנקרא "אני אוהב אותה תמיד אבל יותר כשלא צריך לתת לה תשומת לב"
אני באמת, באמת באמת רוצה וחייב לעבור דירה, לגור לבד או משהו
שונה מהרצון של כולם לעשות את זה? דבר ראשון האנשים בכיתה קצת חולים - אוהבי הלימודים אוהבי הבית והעיר, יש כאלה ושיהיו בריאים. (אולי אני לא באמת יודע...)
אבל בפועל אני כנראה לא שונה מהרבה מאוד אנשים שאיתי באותו הגיל, מה שכן
יש דברים שלא הולכים להשתנות
אז בזכות החברים שעברתי לשבת לידם למדתי כנראה הרבה על החיים והטימטום ואיך להנות עד המקסימום האפשרי
וגם "רמה" באופן כללי, להיות מתנשא זה משהו אחר שלא תחשבו שחסר לי להפוך עכשיו לאלפא
שיהיה ברור - מהחצי שנה הזאת להתלונן שאני לבד (אגב לא התלוננתי לדעתי ואם כן אז מכיתה ט' עד אמצע השנה הזו אם כבר) זה פשוט לא יסגור את זה
הלימודים אם זה עדיין נושא שמשנה משהו פתאום אז בסדר
עד הבגרות בהבעה כולן היו בערך אותו דבר (כולל) באים לבצפר עושים את המקסימום מה שיש והולכים
המערכת הזו לא הייתה מהנה אבל אני שמח שזה נגמר ולא הרגשתי רע עם אף בגרות
ציוני ההגשה ברצפה בין 65 עד ל-80 ומשהו - לא זוכר
ברצפה כי אין כלום מעל 90 - חוץ מהפרויקט מחשבים
אבל מה? כולם מוגשים על 100 מראש ובפרויקט מחשבים היה שונה מכל שאר הבגרויות האחרות
הצלחתי לרשום את הקוד (שתי משימות, קלות.) שום דבר לא פעל, אבל האתר היה יציב פחות או יותר?
נתתי את כל מה שהיה לי
ולמרות ההצגה הנוראית שנפלה לי בסוף אני מקווה שהמילים שלי והקוביה ההונגרית עשו את עבודתם היפה ויביאו לי ציון 80 ומעלה שאהיה מבסוט איתו
אחרי הכל אתר היה לי מינימום מעל 60? גם היה תוכן
בכל אופן זה החצי שנה הלימודית זה כל מה שחשוב באמת
בספרות הודיעו לי שאעשה מבחן, אגב אני מודיע לכם שלא אעשה מבחן.
במתמטיקה ידענו מראש.
עבודה באנגלית? נראה כבר!
כל החצי שנה האחרונה בבית הספר לא הרגשתי בנעים
אומנם לא הרגשתי נוראי והיה לי פחות או יותר דאגות זהות וקצת יותר מהחצי שנה הקודמת
לא היה קשה מידי
אבל החלק הבולט יהיה הכאב המשפחתי שישאר איתי עד שאעזוב
אמהות זה מוזר לחלוטין, אבל משהו עם אמא שלי זה פשוט אחר. החלק הבעייתי הוא שזה תמיד פעיל
ה"זמן הרגיל" עם אמא שלי זה הכי טוב שאפשר להוציא ממנה, שלא מדברים על כלום והכל בסדר
שהיא לא מתלוננת על בעיות האכילה שלי - אם אני לא אוכל שום דבר או אם אני לא טועם את השטויות שלהם
שהיא לא מתלוננת על בעיות הלימודים שלי, שאני אף פעם לא עובד וכל הזמן רק משחק על המחשב שהוא המחברת לימודים שלי
שהיא לא מתלוננת ולא צועקת ולא מציקה, רק אז נוח לי להגיד שאני אוהב את אמא שלי "והכל"
שאני לא מרגיש שאני מת לעוף מכאן זה חלק מהעתיד - כשאני פאקינג לא אהיה פה.
אני רואה את אחותי מגיעה מידי פעם, נשואה והכל ואז זה מרגיש כאילו היא עוזבת ממש ממש מהר אפילו מהר מידי
אחרי מה שהיא אמרה לי שהיא לא הבינה איך אמא חינכה את שנינו לשנוא את הבית עם רגש - אני יכול להבין בדיוק למה זה נראה ככה
ההורים שלי נראה שלא מפריע להם למרות שאני לא יודע
עם כל הבעיות של אמא שלי, אבא שלי הוא בן אדם מעולה כבר אמרתי את זה ואגיד שוב
את רוב העזרה שהייתי צריך קיבלתי אולי יותר מידי
אני די מפונק
אבל לחשוב על העתיד האחר כך
אם באלכם קצת על נושא של מערכות יחסים (איך שלא תקראו לזה, תרגישו בנוח עזבו שטויות אולי כשאני בן 15 לאף אחד לא איכפת ממשהו שאינו מצב חברתי) בכל אופן יש רק התקדמות מסוג אחד, זה הספוילר המקסימלי שתקבלו מהקובץ למעלה, שום דבר לא חדש מידי ואני רווק ובתול ואפילו קצת נואש אבל לא נואש אפילו קצת כי אני לא בוכה על זה כל יום, אומנם בימים האחרונים חשבתי על זה יותר מבדרך כלל ואני לא בטוח מה זה אומר...
אני לא בטוח למה אני רוצה לעשות לזה קובץ ולהחביא את זה מ"עיני כל אחד", כנראה כי זה בכיוון של "רק אנשים שבאמת באמת באמת רוצים לדעת עלי"
זה עמוק, חברים להראות לכולם את העומק שלכם יכול להרוס ואני אפילו לא בטוח איך.
אולי אני סתם פחדן, מי שואל אתכם אני יעשה מה שבה לי!
האופי שלי כנראה השתנה בחצי שנה הזאת
אני קצת יותר קיצוני לגבי דברים אבל עדיין "נחמד ומתוק" כשמכירים אותי ברצינות
לא באתי לעשות בעיות חוץ מהקיצוניות שלא מספיקה אף פעם
לא הצלחתי לקנות סכין למרבה הצער, אני מבין שזה בעייתי גם וכנראה אסור לי "קצת כיף" או להרוס את "הנחמד והמתוק" אפילו קצת
אבל הגעתי למסקנה שאני לא רוצה שהרבה השתנה - כבר אמרתי קודם שיש דברים שלא השתנו
החדר שלי היה גיהנום כל הזמן הזה וגם המוח שלי, מנסה לתקן
חפירה ענקית, זה בדיוק מה שהבלוג הזה צריך בנושא של החיים שלי - למרות שיש לי חפירות יותר טובות כאן כנראה P:
כינוי:
מקס לזרב רודריגז
בבלוג זה
בכל הבלוגים
