עוד רגע אני מת פה, אני מרגיש לא רצוי וזה נוראי

רק בקרבת בלה וניקה

סיבה לבכות

אני לא רוצה לוותר

החלק הכי גרוע, הוא שמחר אני מפחד שאני לא ארגיש יותר טוב

למעשה אני מפחד שאני לא ארגיש יותר טוב לעולם

אם זה כי אני לא יודע, כי לא אמרתי - אפילו בצ'אט, להתפשר הרי מה זה משנה, הסירוב אותו סירוב

זה הולך להיות הפוסט הראשון ללא שיר

אולי אוסיף שיר ואמחוק את השורות האלה אחר כך

אבל איך שאני מרגיש עכשיו, "שואה גרעינית" (ביטוי שאמרתי הרבה לאחרונה) לא מספיק

זכיתי להתעלמות וזכיתי ל"אוקיי ביי"

לא רוצה להיות סתם אידיוט מציק רואה דברים גדולים בכלום אבל אני נשבע

משהו קורה, משהו לא טוב, משהו נגדי, אני מתפוצץ...

זה עולה לי על העצבים, היום הרבצתי הרבה לכרית וזה לא מספיק, למעשה עכשיו יש לי עוד יותר מקודם

ואם לא הייתי עושה קודם, בטח היה לי פי 3 עכשיו

עזבו אותי בריאותית או לימודית, רובוטית

מי חי בכלל